המאור הגדול על שבועות ב.

אמר ליה רב אדא בר מתנא לרבא לעולם בשלא סמוך לוסתה ואפרישה כלומר היכא דנטמאת בתוך התשמיש לא מחייב לעולם אכניסה אפילו בסמוך לוסתה דכה"ג נמי אנוס הוא כיון דקסבר יכולני לבעול בעוד שהיא טהורה ואזהרת דוהזהרתם את בני ישראל אסמכתא בעלמא היא אלא כי מיחייב אפרישה מיחייב כגון שאמרה לו בתוך התשמיש נטמאתי ופירש מיד בקושי ומש"ה חייבין בקרבן אפרישה הילכך אפילו שלא בסמוך לוסתה וכ"ש בסמוך לוסתה וכ"ת אפרישה תרתי למה לי וכו' ודחייה רבינא להאי סברא מדקתני נמצא על שלו ונמצא בתר הכי הוא אבל בתוך התשמיש לא הוה ידע ואי אנוס הוא אכניסה אפרישה נמי אנוס הוא דהא לא הוה ידע ולא מיחייב ולא חדא אלא ודאי פושע הוא הילכך חייב נמי אכניסה והוו להו כניסה ופרישה לגביה שני זיתי חלב בהעלם אחת שהרי לא היתה לו ידיעה בנתיים: