המאור הגדול על שבועות ב

היינו דקאמר אלא ציית לך מאי דקאמר לך רבך דאמר תרוייהו תננהו מי' אצטריכא לי' לרבא לאשמועינן חייב שתים ואפי' במעשה א' אמר ליה מאי איצית דתנינא זו היא מצות עשה וכו' ואם איתא דמחייב אתרתי חדא אכניסה וחדא אפרישה מצות לא תעשה ועשה היא וא"ת אף לדידיה נמי ולטעמיה דמוקים להו כולהו אפרישה תקשי ליה דהא אפי' בפרישה לחודה איכא עשה ולא תעשה עשה דכתיב ותהי נדתה עליו לא תעשה דכתיב לא תקרב דהוה לא תפרש דאי לאו הכי לא הוו מחייבי עלה ב"ד שאין ב"ד חייבים בהודאה אלא על מצות לא תעשה דכתיב אשר לא תעשינה י"ל לרב אחא דמוקי' להו כולהו אפרישה לא קשיא אע"ג דאיכא בפרישה עשה ולא תעשה לא איצטריכא ליה לתנא לאשמועינן אלא מצות עשה שאין כן בכל התורה שיתחייבו ב"ד על מצות עשה אפ"ה הכא מיחייבי משום דאיכא מצות לא תעשה בהדיא בחדא עבירה אלא לרבא דאמר חייב ב' וב' עבירות נינהו כניסה ופרישה הוה ליה לתנא למיחשבינהו הכא ולמימר זו היא מצות לא תעשה כניסה וזו היא מצות עשה פרישה כדקא חשיב להו במסכת הוריות אי זו היא מצות עשה שבנדה פדוש מן הנדה כלומר פרוש בהנאת מועטת דומיא דמצות עשה שבמקדש כשנטמא בעזרה שאנו אומרים לו צא בקצרה משום דכתיב וישלחו מן המחנה אף זו מצות עשה פרוש מן הנדה בארוכה דהיא הנאה מועטת ומצות לא תעשה אל תבא על הנדה כלומר אזהרה למשמש עם הטמאה ויש לך להביא אפילו משמש עם הטהורה ואמרה לא נטמאתי כל זמן שהוא מתחייב על כניסתו ואסיקנא תני זו היא מצות לא תעשה ועשה ויש לרש"י ז"ל בפירש דרך אחרת בשמועה זו ובמשנתנו שבמסכת הוריות שלא כדרך הפירוש הזה שכתבנו: