המאור הגדול על שבועות יב

כתב הרי"ף ז"ל בהלכות ירושלמי שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בלילי הפסח וכו' כדכתבינא בהלכות ומסתברא שאין הלכה כירושל' במקום הזה שהוא סותר גמרא דילן דקי"ל שאין שבועה חלה באיסור כולל לבטל את המצוה דהכין אמרינן לעיל בגמרא בשלמא לריש לקיש היינו דמשכחת לה בלאו והן אלא לר' יוחנן וכו' בשלמא לאו משכחת לה פי' מאחר שהוא מקיים את המצוה אפשר שתחול שבועתו באיסור כולל אלא הן היכי משכחת לה כלומר מאחר שהוא לבטל את המצוה היאך תחול שבועתו ואוקימנא כדרבא דאמר שבועה שאוכל ואכל עפר פטור וכבר פרישנא לעיל שאין אנו אומרים לו לכתחלה קום ועבור את המצוה כדי שיתקיים שבועתך ותנן נמי חומר בנדרים משבועות כיצד אמר קונם סוכה שאיני עושה לולב שאיני נוטל בנדרים אסור בשבועות מותר וכי מה בין שבועה שלא אעשה סוכה ושלא אטול לולב לשבועה שלא אוכל מצה מפני מה זה מותר וזה אסור הלכך איני יודע טעמו של ירושלמי הזה ואין לנו ללמוד ממנו אבל הירושלמי האחר שכתב כיצד עושין אומר לו שיאכלנה וכו' דבר נכון וברור הוא נקיטינן מיניה ובגמרא דילן וממתני' דתנן נשבע לבטל את המצוה שלא לעשות סוכה וכו' שאין שבועה חלה לעולם בנשבע לבטל את המצוה בין במצות עשה בין במצות לא תעשה אלא שנתחייב מלקות משום שבועת שוא משעת שבועתו בין שקיים שבועתו ועבר על המצות בין שקיים את המצוה ועבר על שבועתו אבל בשעת עבירת המצות או קיומן אין עליו מעונש השבועה מחמת אותו מעשה כלום לא קרבן ולא מלקות וכן בנשבע לקיים מצות ל"ת אין עליו שום עונש שבועה בין כשקיימה בין בשבטלה שאין עליו בבטול המצות מחמת השבועה לא קרבן ולא מלקות והיינו דאמרי' בסוף מכות ונחשוב נמי שבועה שלא אחרוש ביו"ט התם מי קא חיילא שבועה עליה מושבע ועומד מהר סיני הוא כלומר ואין איסור השבועה חל על איסור המצוה לפי שאין איסור חל על איסור ובנשבע לקיים מצות עשה השבועה והנדר חלין עליו למלקות אבל לא לקרבן לפי שאינה בלאו והן לא מעטה הכתוב אלא מקרבן דכתיב ביה להרע או להיטיב ושפיר דמי לכתחלה למעבד הכי בין בשבועה בין בנדר ולקיומא מאי דאמר כדאמרינן התם מנין שנשבעין לקיים את המצוה שנאמר נשבעתי ואקיימה וכו' וכולה כדאיתא התם והנדרים חלים בבטול מצות עשה כגון קונם סוכה שאיני עושה לולב שאיני נוטל וה"ה לשבועה שהיא דומיא דנדר דאמר ישיבת סוכה עלי וכדאיתא במס' נדרים אבל במצות לא תעשה אין הנדר חל עליה כלל בביטולה אף לא בקיומא: