המאור הגדול על שבועות י

ומי אמר אביי הכי והא אמר אביי מודה רב באומר לחבירו שבועה שאני יודע לך עדות וכו' הרי"ף ז"ל פירשה בהלכות ועיקר פירושו שאמר היכי הוה ס"ד לחיובי תרתי באיני יודע לך עדות חדא משום שבועת ביטוי וחדא משום שבועת העדות והא אין לשבועת בטוי שום שבועה בעולם באיני יודע ולמאי איצטריך קרא למעוטי דלא תיהוו תרתי עם שבועת העדות זהו תורף פירושו ואינו נכון ומדוקדק כהוגן דקא מקשה ממסקנא למאי דסליק אדעתין מעיקרא ואין זה דרך קושיא ובהדיא חזינן דאיצטריך קרא למעוטא דהא אנן אי לאו דמעטיה קרא לשבועת בטוי מאיני יודע דכתיב לאחת אפי' מאיני יודע לא הוה ממעטינן לה דהכי קאמרינן מעיקרא ומודה רב באני יודע שפטור משום דליתיה באיני יודע מדמיעטא קרא מלאחת ואנן בעי' בשבועת בטוי לאו והן הילכך פי' זה שפי' הרב ז"ל אינו נכון ואנו כך קבלנו פירוש' מרבותינו ז"ל לאביי דאמר לאחת אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו ב' חיוב' הוא דליכא דלא מחייב נמי משום שבועת בטוי הא איסורא מיהא איכא וכיון דאיכא איסורא דשבועת בטוי אף באיני יודע אלמה אמר אביי מודה רב באומר לחבירו וכו' וגם זה הפי' לא נתיישב' בו דעתי והכין איסתבר לי פירושא דכי אקשי' ומי אמר אביי הכי אעיקר שמעתא קיימין והוא דאמרוה רבנן קמיה דאביי בשלמא לשמואל דאמר מילתא דליתיה בלהבא לא מיחייב עלה לשעבר משום הכי אפקה רחמנא לשבועת העדות מכלל שבועת בטוי אלא לרב למאי הלכתא אפקה רחמנא הא קושיא אקשו רבנן קמיה דאביי וסברא אביי וקבלה ופרקה דלהכי אפקא רחמנא לחייבו על המזיד כשוגג דאלמא אי לאו דמחייב אמזיד היה קשיא לרב למאי הלכתא אפקא רחמנא ומי אמר אביי הכי והאמר אביי מודה רב באומר לחבירו וכו' וכיון שכן הוא הא משכחת לה אנפא אחרינא דאיצטריך קרא לאפוקה לשבועת העדות כי היכי דלא ניחייב קרבן באומר שבועה שאני יודע לך עדות משום דליתא בהן אלא בלאו ולהכי אפקה רחמנא ושנינן הדר ביה אביי מההיא כלו' כיון דחיובי מחייב באני יודע לא איכפת לן אם הוא חייב משום שבועת העדות או משום שבועת בטוי אלא כיון דמ"מ חיובי מחייב אף באני יודע נמי מחייב בשבועת בטוי דהא מ"מ איתא בלאו והן ואי בעית אימא הכא חדא מינייהו רב פפא אמר והוי יודע דכד סלקא דעתין לחיוביה בשבועת בטוי באומר אני יודע ואשתכח דלא ידע ליה לאו בשוגג בשבועתו עם זדון העדות בעדותו אלא באומר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל איני יודע אם חייבין עליה קרבן אם לאו: