המאור הגדול על סנהדרין ה:

[דף כו ע"ב] אמר רב נחמן החשוד על העריות כשר לעדות וכו' הרי"ף ז"ל פסק משמיה דחד רבוואתא כרב ששת וקא יהיב טעמא למילתיה משום דהלכתא כרב ששת באיסורי ול"נ דהאי דינא הוא ולגבי הלכתא דדינא איתמרא שמעתא וכרב נחמן קי"ל בדיני ועוד דהא חזי' רבא ורבינא ורב פפא דבתראי אינון ושקלו וטרו אליבא דרב נחמן למימרא דהלכתא כוותיה מיהו מסתברא לי דה"מ חשוד בלבד שלא נודע בבירור שבא על הערוה דבבועל את הערוה אפי' רב נחמן מודה וליבא מאן דפליג דהא רע לשמים ורע לבריות הוא אבל חשוד שלא נתברר לנו בעדות בכי הא מכשר רב נחמן ורב ששת פליג אפי' בחשוד משום דקי"ל מלקין על לא טובה השמועה מר זוטרא מותיב לה ארויס' בצואריה ומקרי ליה אל בני והיינו דאמר רב ששת עני מרי ארבעין בכתפיה וכשר מכיון שהוא חייב מלקות אם אתה מכשירו יאמרו בא על הערוה כשר ובגמ' ליכא התם יצרו תקפו ופירוש משובש היה אלא משתק הוא דשתיק ליה רב נחמן ולא חש לה ולא קבלה:

ומה שכתב הרי"ף בתשובותיו החשוד על העריות כגון שבא על אחת מן העריות שכיון שבא על אחת מהן חשוד הוא על כולן אין זה נכון בעיני דא"כ הוה ליה למימר בועל את הערוה כמו עד זומם ומומר ורועים וגבאים ומוכסים ושאר הפסולים שלא נקראו בשם חשוד: