המאור הגדול על סנהדרין ו:

[דף כה ע"ב] ת"ר חורגו לבדו ר' יוסי אומר גיסו כתב עלה הרי"ף פירושא דרבינו האיי גאון ז"ל כולה כדכתיבנא בהלכות והשיב עליו הרי"ף ואח"כ הוסיף והגיה על תשובתו וזהו שכתב מתחלה ועוד דכד מעיינית בדברי גאון זה משכחת להו דסתרן אהדדי דקאמר דבן בעל אחות אמו פסול לבעל אחות אמו שהוא גיסו של אביו וכולה כדכתיבנא בהלכות ואנן קשיא לן מאי דכתב הרב הזה בהלכותיו בתשובתו זו שלא מצינו בפי' של רבינו האיי גאון שאמר בלשון הזה דבן בעל אחות אמו פסול לבעל אחות אמו חש ליה לרבינו האיי גאון למימר הכי כי זה הלשון מעורבב ומשובש הוא ולא אמר אלא בו בעל אחות אמו פסול הוא לו שאף הוא לו בן בעל אחות אמו שזה בן בעל אחות אמו של זה וזה בן בעל אחות אמו של זה אבל היאך אפשר לומר דבן בעל אחות אמו פסול לבעל אחות אמו זה הלשון אין לו פי' ולא ענין לפי שהיה צריך לומר בן בעל אחות אמו פסול הוא לו או שיאמר הוא פסול לבעל אחות אמו ולבנו או שיאמר בן גיסו פסול הוא לו ולבנו ונראה כי מפני זה חזר בו הרי"ף ז"ל וצוה למחוק כל זה שכתב מן ועוד דכד מעיינת בדברי גאון ז"ל וכו' עד סיפא וצוה לכתוב במקומו ועוד האי דדייק ואמר אף כמו כן אילו נאמר בגיסו והוא ובנו וחתנו וכו' כמו שתמצאנו מוגה במקצת הלכות שלו ז"ל וסוף דבר אין טעם לא במה שכתב ולא במה שהגיה שהרי לפניך דבריו של רבינו האיי ז"ל נכונים וברורים אין בהם נפתל ועקש ולא בא רבינו האיי להכשיר אלא חתן גיסו בלבד וכן נראה מתחלת דבריו שאמר ר' יוסי דסבר גיסו לבדו אבל בנו וחתנו לא מכשר בבעל בת אחות אשתו אלמא לאכשורי חתן גיסו בלחוד הוא דקאמר ולאו למלתא אחריתי אינון וזהו שפתח לו בתחלת דבריו אבל בן גיסו ודאי פסול הוא דהא בעל אחות אמו מח' אבות הוא והרי הוא לו בן גיסו וכ"כ רבינו שלמה בפירושו מורה ר' יוסי דבן גיסו פסול הוא לו משום דאיהו לדידיה בעל אחות אמו אבל משום קורבא דבן גיסו לא מיפסיל ונפקא מינה דחתן גיסו כשר להעיד לו וכדברי רבינו שלמה הם דבריו של רבינו האיי גאון ואין ביניהם שום מחלוקת אלא שנראה שיש ט"ס בסוף התשובה של רבינו האיי גאון המועתקת בהלכות והוא שכתוב שם ועכשיו שהיא לבדו למדנו שבנו מאחות אשתו של זה כשר הוא לו ובן בנו ובן חתנו וזה לשון מוטעה הוא היאך אפשר לומר למדנו שבנו כשר ובן בנו ובן חתנו פה קדוש יאמר דבר זה ונ"ל שמא כך היה כתוב בעיקר התשובה למדנו שחתנו מאחות אשתו של זה כשר הוא לו ובן בנו כדין חתנו כלומר שלא מיפסל בן גיסו מתורת גיסו שיש לו בנים וחתנים אלא מתורת בעל אחות אמו והוכיח תחלת התשובה על סופה שמעולם לא בא רבינו האיי ז"ל להכשיר אלא חתן גיסו ואפי' מאחות אשתו וראייתו שהביא מרברי ר' ירמיה ורב חסדא כמו שכתוב באותו פי' שפי' הגאון ז"ל ראיה גדולה וברורה היא ונלמד ממנה ואין לו לסמוך על הירושלמי בכגון זה שהוא סותר תלמוד ערוך שלנו ונראה לי כיון דלא איפשיטא בגמ' בהדיא אי הלכה כר' יוסי דמתני' דמכשיר בגיסו כיון דאינו דאוי ליורשו אי כר' יוסי דברייתא דפסיל בגיסו לכתחלה נקטינן לחומרא כר' יוסי דברייתא ובדיעבד בעדות האשה ובכל מקום שראוי להחמיר חוששין לדברי ר' יוסי דמתני' דמכשר בגיסו ובחורגו ובכל שאינו ראוי ליורשו כמו אחין מן האם וכל קרובי אחוה דמתני' בזמן שהם מן האם ולא מן האב:

ואם תשאל ותאמר מה ראה ר' יוסי לחלוק בגיסו לומר שיש לו בנים ואין לו חתנים אפי' מאחות אשתו משא"כ בכל הקרובים אי כח' אבות חשוב ליה ליהוו ליה בנים וליהוו ליה חתנים אי כחורגו חשוב ליה למיהוי לבדו לא ליהוו ליה לא בנים ולא חתנים תשובתך היינו טעמיה דר' יוסי דס"ל חד בעל כאשתו אמרי' ב' בעל כאשתו לא אמרי' דומיא דההיא דאמרי' ביבמות בפ' כיצד לענין שניות דמפלגיגן בין היכא דמקרב לה בחד קדושין להיכא דמקרב לה בב' קדושין וכל חתניהן דתנן במתני' לבד מגיסו כולהו בחד קדושי מקרב להו הלכך בן גיסו פסול הוא לו דהא מקרב ליה בחד קדושי והיינו דתני בעל אחות אמו אבל חתן גיסו כיון דלא מקרב ליה אלא בתרי קדושי ומש"ה מכשר ליה ר' יוסי וא"ת א"ה גיסו גמי דהא בתרי קדושי מקרב ליה וכיון שכן אפי' הוא גופיה ליתכשר יש לומר דכיון דבעל כאשתו מהאי קרא דדותך היא קא הויא ליה ילפינן מיניה כל דרמו ליה מה התם ערוה דחשבינן לה כאילו היא אחות אביו אף כל שבנקבה ערוה עשו בעלה כמוה ובזכר עשו את אשתו כמוהו והיינו תרתי לישני דסורא ודפומבדיתא חד לישנא בעל כאשתו שלא יעיד אדם בבעל חורגו וחדא לישנא אשה כבעלה שלא יעיד אדם באשת חורגו וכן מפורש בירושלמי בהלין תרין לישני דסורא ודפומבדיתא בעובדא דר' ירמיה דנפיק למזבן משכון לר' חייא רבא עבד בחד אתר אשכח ד' יוחנן יתיב ומקשי תנינן חורגו לבדו אשת חורגו מה היא בעל חורגתו מה הוא אשה כבעלה ובעל כאשתו מכאן למדנו ששתי לשונות הללו דסורא ודפומבדיתא לא נאמרו אלא לענין שלא יעיד אדם לא בבעל חורגו ולא באשת חורגו דאע"ג דבתרי קידושי מקרב לה כיון דבמקום ערוה קיימא שהרי בת אשתו ערוה היא לו אמרי' בה אשה כבעלה והויא לה אשת חורגו כאילו היא בת אשתו והוא דור שני לו והוה ליה ראשון בשני ופסול וה"ה לבעל חורגו וה"ה לגיסו כיון דקאי במקום ערוה שהרי אחות אשתו ערוה היא לו אמרי' בה בעל כאשתו אע"ג דמקרב לה בתרי קדושי אבל אינך דלא קיימי במקום ערוה אי מקרבי בחד קדושי כגון חתניהם דתנינן במתני' בשמונה אבות פסולין וה"ה שלא יעיד אדם בנשותיהן של הקרובים המנויים במשנתנו הן ובניהם דבחד קדושי מקרב להו ואי מקרבי בתרי קדושי כגון חתן גיסו כשרין דכיון דלא קאי במקום ערוה לא אמרי' בה בעל כאשתו דלא דמי למאי דגלי ביה קרא דודתך היא והיינו טעמיה דר' יוסי וא"ת כיון דמדודתך היא קא הויא דבעל כאשתו א"כ נפסליה אפי' לאחד מיתה דומיא דאשת אחי אביו שאסורה אפי' לאחר מיתת אחי אביו ההוא כבר פסקה ר"י הגלילי כדתניא ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט וגו' וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל שופט שלא היה בימיו אלא זה שהיה קרוב ונתרחק. וראיתי בתשובת שאלה לרי"ף ז"ל כל בעלי קרובות כשרין להדדי דאי הוו פסולין הוה מדכר להו כי היכי דאידכר בגיסו ובחורגו ובודאי שזו התשובה נכונה אלא שיש לתמוה עליו ולהשיב בדבריו על דבריו כי לדבריו שהוא פוסל בחתן גיסו מאחות אשתו מאי שנא בעל אחות חמותו שלא יעיד לי שאני לו חתן גיסו מאחות אשתו ומ"ש בעל אחות חמי שהוא כשר להעיד לי שזה לא נזכרה פסולתו בכל המשנה והוא מבעלי קרובות והרי הוא מכשיר בבעלי קרובות והלא קורבה זו כקורבה זו ולדברינו אלו שאנו מכשירים בחתן גיסו ואפי' מאחות אשתו כל בעלי קרובות ששניהם בעלי קרובות כשרין חוץ מגיסו וחורגו כללא הוא ולא קשיא ולא מידי. ומאי דאמרי בגמ' בעל אמו הוא ובנו היינו אחים. ראיתי מי שפירש בו בלשון הזה מאי אתא לאשמועינן ואי בעל כאשתו השתא באחות אמו אמרי' בעל כאמו לא כ"ש אי בנו אתא לאשמועינן הא תני ליה אחיו וזה הפירוש אינו נכון בעיני ולא מק"ו קא מקשינן ליה לפי שבמשנתנו כל הקרובים באה למנות ואע"ג דאיכא מינייהו מאן דאתי בק"ו דחבריה ואיכא מינייהו מאן דאיתיה בכלל בנים וחתנים דאידך כגון בעל אחות אמו שהוא בכלל גיסו ובנו וכגון גיסו שהוא בכלל חמיו וחתנו וכגון בעל אחותו שהוא בכלל חמיו ובנו אלא האי דמקשינן בגמ' בבעל אמו משום דכולי בבא יתורי מייתר ולא איצטריך לו ולא מינייהו לא משום איהו גופיה ולא משום בנים ולא משום חתנים משום דבעל אמו היינו חורגו ובנו היינו אחיו וחותנו היינו בעל אחותו וכבר איתנו להו הני כולהו במתני' בהדיא ואע"ג דלא אידכר מהנך תלתא קישיי בגמ' אלא חד מינייהו בעל אמו הוא ובנו היינו אחיו ומשום דפירוקי דר' ירמיה ורב חסדא על האי קושיא קיימי ומפירוקא דהדין קושיא אפריקו להו כולהו קושיי דכיון דאיצטריך ליה למיתני ז' משום חד תנא כולהו ולפום הכי לא אידכר בגמ' מהלין תלתא קושיא אלא חד מינייהו בעל אמו הוא ובנו היינו אחיו ולשון קצרה הוא אבל בשאר בבי דמתני' לא משכחת לה ולא חד מינייהו דמייתר לה כולה בבא אלא דאיצטריך ליה אי משום הקרוב עצמו או משום בנו או משום חתנו שאינו בכלל שאר הקרובים ואין לחוש למאן דאתי מינייהו בק"ו דחבריה דאע"ג דאת בק"ו לא שאני לי ממנינא ואף בקראי טובא אמרי' מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא וכ"ש במשנה אבל אחי אשתו לא חשיב ליה במתני' דאי משום הוא גופיה היינו בעל אחותו אי משום בנו היינו בעל אחות אביו ואי משום חתנו לא נפיק מכלל גיסו לתנא דמתני' דפסיל בחתן גיסו כי ההיא דקרי ר' יוחנן לר"ל גיסא גיסא מפני שהוא היה לו אחי אשתו ואפשר לסמוך דברי הרי"ף ז"ל ובבעלי קרובות בזה הטעם שלא יהיו דבריו סותרים זה את זה אבל לדידן מאחר דגיסו אין לו חתנים כר' יוסי דאמר גיסו לבדו אחי אשתו נמי אין לו חתנים: