המאור הגדול על קידושין יח:

איתמר מת ונפלה לפני אחיו ליבום וכו' עד צריכה גט שמא נתרצה האב בקדושי שני פי' בין נתרצה בראשון בין לא נתרצה אם נתרצה בשל ראשון הוי גט יבמין דמדרבנן ואם לא נתרצה בשל ראשון כיון דנתרצה בשני הוי גט דאורייתא כשאר גיטי קדושין דעלמא צריכה חליצה שמא נתרצה בקדושי ראשון בין נתרצה בשל שני בין לא נתרצה צריכה מיאון שמא לא נתרצה לא בראשון ולא בשני ויאמרו אין קדושין תופסין באחותה:

קשיא ליה לרש"י ז"ל למה ליה למימר לא בראשון כיון שלא נתרצה בשני אפילו אם נתרצה בראשון לא הוי גט דקטנה מן האירוסין אין עושין בה מאמר אלא מדעת אביה ותריץ אומר אני לא בראשון כדי נסבה אגב גררא דבעי למימר ולא בשני ולדידי קשיא אפילו אם נתרצה בשניהם כיון דגט יבמין מדרבנן היכי אתי למימר אין קדושין תופסין באחותה ונ"ל מילתא דשויא להלין תרי קושיי ופירושם כאילו אמר שמא לא נתרצה לא בראשון ולא בשני ואם נשאת יאמרו אין קדושין תופסין באחותה ומן הדין תופסין כיון שלא נתרצה אפילו באחד מהם שאילו נתרצה באחד מהם אין הדין נותן שיתפסו שאם נתרצה בראשון אפילו לא נתרצה בשני הוו נשואיה נשואין דעד כאן לא קאמרינן אין עושין בה מאמר אלא מדעת אביה אבל ביאה דהיינו נשואין שלא מדעתה ושלא מדעת אביה עושין דרחמנא אמר יבמה יבא עליה בע"כ ואם נתרצה בשל שני אפילו לא נתרצה בראשון כ"ש דקדושיה קיימין כשאר קדושין דלאו מאמר ואין קדושין תופסין באחותה הלכך אי אתה מוצא שיתפסו קדושין באחותה של זו הנשואה פהות משני לשונות הללו שלא נתרצה לא בראשון ולא בשני ולפום הכי צריכה מיאון וכיון שהנשואה צריכה מיאון אף הארוסה כמו כן צריכה מיאון שלא תחלוק במיאון בין ארוסה לנשואה שאין הנשואין עוקרין אלא החליצה שכיון שכנס הרי היא כאשתו לכל דבר (וא"ת) [ואם תפטר] הארוסה בלא מיאון היכן מצינו שהנשואה צריכה גט ומיאון והארוסה יוצאה בגט בלבד ואין זו קלה מזו:

לא עשה בה מאמר אפילו מיאון אינה צריכה וכו' וא"ת תיבעי נמי מיאון שמא יאמרו אין קדושין תופסין לאביו בה יש לומר כלתו חמירה עליה ולא שכיחא דאזיל לה שהרי בסקילה היא ואין לה היתר וכיון דמילתא דלא שכיח היא לא גזרו בה אבל באחות אשה גזרו שאין בה מיתת בית דין ויש היתר לאחר איסורה: