המאור הגדול על כתובות לח.

אמר רב נחמן עיילא ליה גלימא וכו' כיון דקי"ל כר"ג בדיני ואיהו בתראה נראה דליתא לההוא דשמואל דאמר השניה אין לה בלאות דוקא של נכסי מלוג היכא דליתנהו דקנסי רבנן לדידה בדידה דאיהו ס"ל דברשותה קיימיה וקרנא הוו וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות ובאשה כשרה חייב לשלם את כולם כדמעיקרא והשתא דקי"ל פירא הוי נמצא שבין בלאות נכסי מלוג בין בלאות נכסי צ"ב ברשותיה קיימי ולא ברשותה ואין לחלוק ביניהם אלא כיון דליתנהו אידי ואידי לית לה כדתנן ולא בלאות וה"ה לאיילונית ומה שפסק הרי"ף ז"ל בענין זה (כמבואר ברא"ש פרק אלמנה ניזונת סי' כ"ח) לא נ"ל:

פירות התלושין מן הקרקע וכו' כתב הרי"ף ז"ל וקי"ל כר"ש ותימה הוא דהא אמרי' בגמ' ר"ש היינו ת"ק מחוברין בשעת יציאה איכא בינייהו וקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים ור"ש קיירא בעל הלכות ראשונות כתב מחוברין בשעת יציאה אתא לאשמועינן דלמא [צ"ל אלמא] לא פליג ר"ש ונראה שעל זו הגירסא סמך הרי"ף ז"ל וכבר דחאה הנגיד ר' שמואל הלוי ז"ל וכתב דלית הלכתא כר"ש ונראין דבריו: