המאור הגדול על כתובות מא:

אמר אביי נשואה ידו כידה רבא אמר ידו עדיפא מידה נפקא מינה לשומרת יבם פירשה הרי"ף ז"ל (שאם מתה נכסיה לבעלה ואם מת הבעל והניח אשתו שומרת יבם כל הנכסים שנפלו לה בחיי בעלה לא נתרוקנה בהן הרשות לעצמה אלא עדיין רשות בעלה עמה שהרי יש לה ליבמה בהן רשות מחמת בעלה וידו עדיפא מידה) ואין פירושו ברור בדבר זה אלא עיקרה בפ' החולץ בשומרת יבם שנפלו לה נכסים דפליגי עלה אביי ורבא כשנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל ומשם פי' דבר זה מתברר ואין אנו צריכין להאריך בו:

וכן מ"ש הרב ז"ל הלכתא מגופה של קרקע קנו מידו בין בעורר על קנינו בין בעומד על קנינו אין אנו רגילין לפרש כך בעורר ובעומד אלא בעורר על השדה ובעומד בה:

[דף פג ע"ב] צריכא דאי כתב לה פירי פירות ולא כתב לה עד עולם הוה אמינא פירי פירות הוא דלא אכיל אבל פירי דפירי פירות אכיל להכי איצטריך עד עולם ואי אמרת נימא ה"נ עד עולם אפירי פירות ולאו לרבויי פירי דפירי פירות וי"ל הכי השתא בשלמא אפירות איצטריך עד עולם דסד"א כי מקנו לה פירות שבאו לעולם אבל שלא באו לעולם לא קמ"ל עד עולם אלא אפירי פירות למאי איצטריך בו עד עולם והא כולהו לא באו לעולם אלא לאו לרבויי פירא דפירי דפירא: