המאור הגדול על בבא מציעא כט:

פסק הרי"ף ז"ל כר' יוחנן דאמר דברים יש בהם מחוסרי אמנה ולי נראה ה"מ בחד תרעא אבל בתרי תרעי לית בהו משום מחוסרי אמנה מידי דהוה אמעות לר"ש שהן קונות ללוקח שהוא אינו יכול לחזור בו ובתרי תרעי לא קני אלא קאי באבל אמרו כדאמרינן באיזהו נשך דאי לא תימא הכי אם כן מי שפרע לר"ש בלוקח לית ליה וכו' אף אנו יש לנו לומר כן בדין מחוסרי אמנה דבתרי תרעי קלש ליה איסורא ואין עליו דין מחוסרי אמנה וראיה לדבר מדאמרינן בקידושין בני רב הונא בר אבין זבון אמתא וכו' עד אתו לקמיה דרבי אמי אמר להו פריטי אין כאן ואי סלקא דעתך יש בדברים משום מחוסרי אמנה ואפילו בתרי תרעי היכי מודי להו לכתחלה למהדר בהו אטו דברים ומשכון מי גרעי מדברים לחודייהו אלא לאו שמע מינה כדאמרינן הילכך מאי דאורי ליה נמי רב לרב כהנא למהדר בזבינא דכיתגא לא תימא כשמעתיה אורי ליה אלא אליבא דכולי עלמא אודי ליה היכא דשקליגתי לזוזי בתורת פקדון למה שכנגדם בלבד ולא בתורת ערבון כנותן מקצת דמי כל המקח בהא אפילו רבי יוחנן מודה ואע"ג דאמרינן עלה דאיתמר דברים רב אמר אין בהם משום מחוסרי אמנה וכו' לאו למימרא דאזדא רב לטעמיה אלא למיסמכה לה משום דדמיא לה והכי נמי אמרינן בשבועות דומיא דהא בטוענו כלים הניטלים תחת כנפיו דאמר רב יהודה ראוהו שהטמין כלים וכו' משום דדמיא לה סמכה לה ובמקצת ספרים אין שם דאיתמר אלא איתמר:

ומה שכתב הרי"ף ז"ל בהא עניינא דמחוסרי אמנה תניא אמר ר' יוסי ברבי יהודה מה תלמוד לומר והין צדק וכו' ופירשה אביי שלא ידבר אחת בפה ואחת בלב תמיהא מילתא כיון דפסק כר' יוחנן למה ליה למכתבה לדאביי ואביי למדחיה לרבי יוחנן הוא דאתא ולסיועיה לרב אלא יש לומר שמא כתבה ללמוד ממנה למתנה מרובה לרבי יוחנן שמותר לחזור בו וכן אותו ירושלמי שהביא סמוך לזה נראה דפליג על גמ' דילן דקשיא דר' יוחנן אדרבי יוחנן ולא משמע ההוא ירושלמי במתנה מרובה דדומיא דמתנת עני קא מייתי לה ועוד דסמיך לה מימרא דרב דדמיא לה אלמא לא פליגי ובגמ' דילן פליגי: