המאור הגדול על בבא מציעא כח

כתב הרי"ף ז"ל שמעינן מהא דכמה דלא משכי לוקח לזביניה ואיתניס דלמוכר איתניס ולי לא נראה כן שאם נאנס או נאבד או נשרף דליתיה בעולם כיון דקי"ל דמעות קונות מדבר תורה אינו יכול לחזור בו אלא כל זמן שהוא קיים והיינו דאמרינן מה טעם אמרו משיכה קונה גזרה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה ואי מוקמת להו ברשותיה מסר נפשיה וטרח ומציל כי היכי דאי מתרמי ליה רווחא ליהדר ביה והיינו דאמרינן בגמ' עיקר המשיכה לא תקנוה אלא במוכרין ואגב מוכרין תקנוה ללקוחות ואילו היה כדברי הרב אדרבה עיקר תקנת המשיכה ללקוחות היתה ואע"פ שהרב רבי אברהם ז"ל טרח בפירושיו ליישב הדברים הללו כדברי הרי"ף ז"ל לי לא נראה כן וראיה לדבר מדאמרינן יהיב יתמי זוזי אפירי זול וכו' אייקר וכו' שמעינן מינה דאע"ג דהיכא דזול מצו יתמי למיהדר בהו היכא דנשרפו לא מצו למיהדר בהו ועוד ראיה מההוא גברא דיהיב זוזי אחמרא לסוף שמע דקא בעי למינסביה דבי פרזק רופילא אמר הב לי זוזאי דלא בעינא חמרא טעמא דאתא מקמי אונסא אבל לבתר אונסא לא יכיל למימר הכי דאי לא תימא הכי למה ליה לההוא גברא לערעורי עד דמטי אונסא לישבקיה כדקאי ואע"פ שיש לדחות ולומר מעשה שהיה כך היה אלמלא בשביל זה לא היה צריך התלמוד לכתוב מעשה זה כלל וההיא דאמרינן במסכת חולין לפיכך אם מת מת ללוקח והא לא משך י"ל שאני התם שעיקר המקח קיים כדאמרינן בבבא קמא בפרק המניח את הכד בשור תם שהזיק עד שלא עמד בדין לגבי מזיק שעבודו של חבירו פשיטא מהו דתימא התם הוא דאמר ליה לא חסרתיך ולא מידי זיקא בעלמא שקלי מינך ועוד שהלוקח לא לקח אלא חלק מן השור העומד לשחיטה וה"ל כלוקח בשר ואין בין בשר שחוטה לבשר נבילה שום שינוי בצורתו אלא כמו שיש בין היוקר והזול והיינו דמקשינן עלה והא לא משך אבל היכא שאין המקח בעולם אלא שאבד כוליה לגמרי לעולם לא מצי הדר ביה מאחר דקיימא לן כר' יוחנן כך נראה לי וידעתי גם אני שאין כן דעת הגאונים כולם ז"ל: