המאור הגדול על בבא קמא לד:

[דף צו ע"ב] ורב היכי שביק מתני' ועביד כברייתא פי' ואע"ג דלא מקשי' הכי בשאר דוכתא היכי שביק רבים ופסק הלכתא כיחיד משום דרב הוה במנינא דרבי וכי סתמה למתני' קס"ד דבמנינא נמי הוה וכיון דליתא לדרב לפי מה שפסק הרי"ף ז"ל בהגהתו היה לו לפסוק הלכתא נשבעין על העבדים ולא מצינו דעת הגאונים כן ויש לנו בזה סברא אחרת והיא כתובה במקומה בב"ב ודינא דעבדים בדבר שאינו מן התורה כמטלטלי דניידי וכדאיתא בב"ק בפ"ק:

[דף צז ע"ב] הא של אחרונים דומיא דראשונים מחללין ואע"ג דל"ל להתם אורחא דכה"ג הוי דומיא דראשונים ואוקימנא בשאין מלכיות מקפידות שכל זמן שירצה יוכל להוליכם שם ואע"ג דהשתא לית ליה אורחא להתם והא מתני' מ"מ קשיא לרב אלא רב תנא הוא ופליג וי"ל דרב נמי לא פליג עליה דשמואל אלא בשמלכיות מקפידות ושינויא דשנינן דאוקימנא למתניתא בשאין מלכיות מקפידות שינויא הוא לדברי הכל בין לרב בין לשמואל ת"ש אין מחללין על מעות של כאן והן בבבל ולא על של בבל והן כאן והא מעות של כאן והן בבבל דאית ליה אורחא להכא שהוא עומד לעלות לירושלים ואפ"ה אין מחללין ואוקימנא בשמלכיות מקפידות זו על זו ובחשי: