המאור הגדול על בבא קמא כ:

הכי גרסי' בנוסחי דוקאני ח"נ ורביע נזק מאי עבידתייהו פלגו נזקא נכי ריבעא בעו לשלומי ופירושה כלו' לא מסתייא דלא מנכית ליה מפלגו נזקא דהוה לך לנכויי ליה בהדי כל חד וחד מבעלי הפרה והולד משום ממון המוטל בספק אלא דאתית לטפויי ליה רביע נזק ויש ספרים שכתוב בהן ה"נ ורביע נזק פלגו נזקא הוא דבעי לשלומי נכי ריבעא מאי עבידתיה וגם זה נכון וכן כתוב בהלכות הרב ז"ל אבל הספרים שכתוב בהם פלגו נזקא נכי ריבעא הוא דבעי לשלומי משובשים הם ודאמרי' בלישנא בתרא דאביי דאע"ג דקדים ותבעיה לבעל הפרה תחלה מצי מדחי ליה דאמר ליה אנא שותפא אית לי הדין לישנא לאו לאוקומא מתני' בהכי אתא דלעולם לא מתוקמא מתני' אלא בלישנא קמא דקדים ותבעיה לבעל (הפרה) [ולד] תחלה והדין לישנא לא אתיא אלא לאיפלוגי אלישנא קמא אתא דאמר אי קדים ותבעיה לבעל פרה תחלה מצי מדחי ליה דא"ל שותפא אית לי ומשתלם רביע ה"נ מבעל ולד ושלשה רביע ה"נ מבעל פרה:

[דף מח ע"א] מאי רבץ שהרביץ גללים ואי קשיא לך תיפוק ליה דאיש בור אמר רחמנא ולא שור בור י"ל שאני הכא כיון שהכניסו לחצר שאינו שלו ודרכו בכך כמאן דעבד איהו דמי ואיש בור קרינא ביה כדאמרי' לעיל בגמ' כיון דאית ליה עליה דהיאך לאתויי עפרא וממלי ליה כמאן דכרייה איהו דמי ואיכא דאיסתברא ליה דהלכתא כרבנן ולא כר' ודלא כמו שפסק הרב אלפסי ז"ל ממעשה דההיא איתתא דעלת למיפא בההיא ביתא דאמרי' התם הכא ברשות קביל עליה נטירותא אלמא רבא דהוא בתרא כדבנן ס"ל ולא כר' ואע"פ שיש לבעל הדין לחלוק ולומר שאני התם דמסלקי מרואתא דחצר נפשייהו לכאורה לא כך היה נראה אלא סוגיין בגמ' בההוא מעשה כוליה כרבנן ולא כר' ולפיכך כסבור הייתי שהלכה כחכמים ולא כר' משום דרבא בתרא הוא עד שראיתי בשאלתות דרב אהא דפסק בפירוש כרבי וחזרתי לזה הטעם שאמרתי שאני חתם דמסלקי מרואתא דחצר נפשייהו והלכתא אין חבטה בפחות מעשרה דהכין הוא מסקנא דשמעתא ומה שכתב הרי"ף ז"ל אינו: