המאור הגדול על בבא קמא יט:

[דף מג ע"א] מאי לאו כופר לא דמים ופי' רבינו שלמה ההפרש שבין דמים לכופר שהכופר אין לו ממון חייב מיתה בידי שמים והדמים אם אין לו ממון פטור מדיני אדם ומדיני שמים כשאר כל ניזקין ומסתברא לי בכלל דמים כל נזקין שבעולם ואפי' דלאו מיתה והמית לאו דוקא ותם הכי נמי אמרי' כשמעתא דפלגא נזקא ממונא או קנסא דאמרי' התם ת"ש המית שורי את פלוני או שורו של פלוני ה"ז משלם ע"פ עצמו מאי לאו בתם ואתה יכול לדקדק אי בתם המית שורי את פלוני מאי משלם דהא ליכא כופר בתם אלא ר' יוסי הגלילי בלחוד ולא סבירא לן כוותיה ולא סתם לן כוותיה אלא ודאי המית לאו דוקא וכמ"ד היזק דמי והכא נמי אפשר למימר כה"נ ואע"ג דאשכחן בעלמא סתמא כריה"ג אפ"ה ניחא לי' לאוקומא בהיזק דלא למסתמא כיחידאה והיינו דאמרי' גבי בן חורין דמשלם ע"פ עצמו כופר בדאיכא עדים דקטל בכופרא כפרה משלם דמים ע"פ עצמו גבי עבר דלא משלם קנס ע"פ עצמו בדאיכא עדים בדליכא עדים לא משלם דמים ע"פ עצמו היינו טעמא דעבדינן האי היקשא משום דאמרי' לקמן נגיחה למיתה נגיחה לנזקין אלמא מקשי' להו אהדדי וגמרי' להו מהדדי וה"נ הא דאמרי' לקמן הניזקין שלא בכוונה ר' יהודה מיחייב ור"ש פוטר מ"ט דר"י יליף מכופר דאיהו מקיש נגיחה דניזקין לנגיחה דמיתת בעלים והיינו כופר ור"ש דיליף מקטליה דשור מקיש נגיחה דניזקין לנגיחה דמיתת שור וכר' יהודה קי"ל דהא מחייבינן בההוא תורא דאלס ידא דינוקא והוא ניזקין ואע"פ שהוא רגל בכולה שמעתתא חד דינא אית להו לרגל ושן ולניזקין דקרן שלא בכוונה:

תדע דהא אמרי' תניא כוותיה דשמואל ותיובתא דרבה ואע"ג דשמואל לא איירי אלא בתולדה דשן במתחכך בכותל להנאתו ורבה לא איירי אלא בקרן שלא בכוונה אלמא חד דינא אית להו לכופר ולנזקי אדם הדין הוא סברא דילן ויש מי שפי' דשן בכוונה ורגל בכוונה אפי' רבה מודה דחייב בכופר ומש"ה לא אותביניה ממתני' דהיה אביו או בנו בתוכו משלם את הכופר ומאי היא כוונה דשן ורגל כי ההיא דאמרי' מיגו דאורחיה למיכל נהמא אורחיה לפלוסי סלא והוה ליה לגבי סלא כנזק בכוונה ומ"ש הרב ר' אברהם ז"ל בתחלת השמועה דשמואל סבר לה כר' יוסי הגלילי משום דקשיא ליה מ"ש דמיחלפא שיטתיה דשמואל דהכא מדהתם במתני' דהיה אביו או בנו בתוכו דאוקמא שמואל כדר' יוסי הגלילי ולא בעא לאוקומא כדרב במועד לנפול על בני אדם בבורות ונראה מדברי הרב ז"ל דגריס הכא ורב אמר פטור מזה ומזה וניחא ליה דשמואל סבר לה כריה"ג ומוקים לה לקמייתא במועד שלא בכוונה ולדידן לא נהיר הדין סברא ולא גרסי' הכא ורב אמר פטור מזה ומזה ושבוש הוא שנכנס בספרים משום דאמרי' לקמן תניא כוותיה דשמואל ותיובתא דרבה ואיחלף להו רבה ברב ומאי דקשיא ליה דשמואל אדשמואל לא קשיא בשלמא התם מוקים לה כריה"ג דקתני בהדיא חייב בכופר אלא הכא דקתני פטור סתמא אי הוה מוקים לה כר' יוסי איכא לאקשויי עלה מאי דוחקיה לאוקומא כר' יוסי למימר פטור ממיתה וחייב בכופר לוקמה כרבנן ומאי פטור פטור מזה ומזה וא"ת לוקמה לההיא דהיה אביו או בנו בתוכו כרב דמוקים לה במועד לנפול על בני אדם בבורות ומאי מועד מועד מתחלתו דהיינו שן כגון דחזא ירוקא ונפל כדמוקים לה למתני' שמואל דהכא הא נמי לא קשיא בשלמא הכא כיון דתנא מתחכך הוה ליה תולדה דשן והיינו דאמרי' במועד להתהכך על בני אדם בכותלים כלומר תולדה דשן דהוא מועד מתחלתו אלא התם מכדי כולה מתני' בקרן קיימינן מאי שנא דקא נקיט תולדה דשן היינו טעמיה דשמואל ורב אפ"ה הא עדיפא דלא לאוקומי לההיא כיחידאה:

[דף מה ע"א] דכ"ע אומרים באיסורי הנאה הרי שלך לפניך באיסור הבא מאליו דא"כ ליפלגו בגזל חמץ ועבר עליו הפסח אבל הכא לא דמי דהאי איסורא דאית ביה איהו אשקליה עליה בידים דא"ל דאי אהדרתיה ניהליה הוה מעריקנא ליה לאגמא השתא אתפיסתיה לתוראי בידא דלא מצינא לאשתעויי דינא בהדיה ור' יעקב סבר גומרין דינו של שור שלא בפניו וכו' והקשה הרב ר' אברהם ז"ל לר' יעקב נמי נימא ליה אי אהדרתיה ניהליה הוה שחיטנא ליה ולדידי לא קשיא דאנן הכי קאמרי' כל היכא דאתי איסורא וחייל עליה מנפשיה כי משכה ליה בעיניה איסורא הבא מאליו הוא ואומר לו הרי שלך לפניך דהא גבי חמץ ועבר עליו הפסח מ"ט לא א"ל אי אהדרתיה ניהליה קודם הפסח הוה אכילנא ליה אלא ודאי דכי האי גוונא לא חשיב כמאן דרמא עלייהו איהו איסורא בידיה אלא היכא דאפשר דאיתיה בעולם ולא חייל ההוא איסורא עליה עד דעביד ליה איהו גרמא דמשום ההוא גרמא חייל ההוא איסורא ומש"ה אמרי' הכא דא"ל אי אהררתיה ניהליה הוה מעריקנא ליה לאגמא ולא אמרי' הוה שחיטנא ליה דשחיטה שאני דהא ליתיה בעולם: