המאור הגדול על בבא קמא כב

נימא מגו דהוי פושע לענין חדש הוי פושע לענין פקח אלא לאו ש"מ לא אמרי' מגו ש"מ וקשיא לן הא דאמרי' בזוזי דההוא דאותבינהו בצריפא דאורבני ואיגנוב אע"ג דלענין גנבי נטירותא היא לענין נורא פשיעותא היא הוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב וקי"ל הלכתא הכי ואי איכא מאן דסליק אדעתיה למימר שאני בור דהתורה מיעטה בשמירתו והרי שן ורגל דהתורה מיעטה בשמירתן ורמינן עלייהו הא דתחלתו בפשיעה וסופו באונס ולא קא משנינן הכי גבי שן בבעיא דר' ירמיה דירדה כדרכה וטנפה פירות בימי לידה וגבי רגל בהכלב והגדי שקפצו מראש הגג וה"ר אברהם ז"ל פריק ליה להאי קושיא הכי התם גבי זוזי אמרי' מגו דהוי פושע לענין נורא הוי פושע לענין גנבי משום דאינהו זוזי גופייהו איגניבו אבל הכא בחרש פושע ובחרש לא אירע הנזק אלא בפקח לא פשע ולא מידי וקשיא לן על הדין פירוקא והרי פושע אף לענין פקח במהלך בלילה ואפ"ה ביום פטור ולא אמרי' מגו ושמעתי מפי תלמידיו לילה ויום נמי כשני מינין שבניזקין דמו ולא אמרי' מגו דהוי פשיעותא להאי הוי פשיעותא להאי כי היכי דלא אמרי' מחרש לפקח וזה התירוץ מאד מאד דחוק ועדיין אינו מספיק לפרק קושייתנו כהוגן דהא פשטינא מהכא דלא אמרי' מגו דהוי פושע לענין גמלים הוי פושע לענין התלעה ואע"ג דפשיעותא דגמלים פשיעותא היא להנהו שוורים גופייהו דמטו להו נזק מחמת התלעה דהא אתו גמלים ומרעי ליה לכסוי ואתו שוורים ונפלו ביה ועל מה לא אמרי' מנו דהוי פושע לענין גמלים הוה פושע לענין התלעה דהא תרוייהו גמלים והתלעה קא ממטו להו נזק לשוורים כי היכי דנורא וגנבי קא ממטו להו נזק להנהו זוד וכ"ת שאני התם שהניזק מיוחד הוא דהנהו זוזי גופייהו איגניבו ומש"ה אמרי' בהו מגו ה"ג המזיק מיוחר הוא והוא הבור וכי היכי דכי רמיא עליה נטירותא דניזק כגון ההוא עובדא דזוזא אמרי' בה מגו דהוי פושע להאי ענינא הוי פושע להאי ענינא וח"ל תחלתו בפשיעה וסופו באונס וחייב ה"נ גבי בור דרמיא עליה נטירותא דמזיק נימא מנו דהוי פושע להאי ענינא הוה פושע להאי ענינא רהא קי"ל תהלתו בפשיעה וסופו באונס חייב בין כי רמיא עליה נטירותא דניזק כגון ההיא עובדא דזוזי בין כי רמיא עליה נטירותא דמזיק כדאמרי' גבי שן ורגל לפיכך אין כל זה מספיק לפרק קושייתנו והפירוק שנראה לגו מדאמרי' לקמן מסתברא פטורה גבי בור הואיל ופטר בו את הכלים וכשם שנשתנה בזה לפטור כך נשתנה בדין תחלתו בפשיעה וסופו באונס ולא גמרי' מיניה לדינא אחרינא ואם תשאל היכי הוה סליק אדעתין למימר מגו לחיובי בעל הבור בשור פקח והא כיון דאיבעי ליה לעיוני ומיזל איהו הוא דאזיק נפשיה מידי דהוה אבהמה שאכלה פירות והוזקה דאמרי' הוה לה אלא תאכל וא"כ היכי גמרי' מינה דלא אמרי' מגו דלמא שאני הכא דל"ל מגו כלל דאיהו הוא דאזיק אנפשיה יש להשיב מדקא פסיק ותני פקח ביום פטור אע"ג דנפל ליה בתר דנפל חרש והדבר ידרע דשוורים סירכא דהדדי נקטי ואזלי אלמא לא אמרי' מגו דהוי פושע לענין חרש הוי פושע לענין פקח ש"מ: