המאור הגדול על בבא בתרא נה.

ואיכא מאן דקשיא ליה הא דאמר בגמ' דילן איתיביה ר' יוחנן לריש לקיש נכסי לך וכו'. ואם איתא יחזרו ליורשי נותן מיבעי ליה ובתוספתא אמרו מת השני ינתנו לשלישי. ויש לנו להשיב כך אנו מפרשים דברי ר' יוחנן ואם איתא דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אי אתה מוצא לעולם שיחזרו הנכסים ליורשי ראשון אלא כל זמן שהם חוזרין חוזרין ליורשי נותן וזהו כשמת השלישי בחיי שני או כשמת השני בחיי ראשון ולא היו מתחלה אלא שנים. וזה שהקשו בגמ' והא תניא יחזרו ליורשי נותן זו היא התוספתא הזו בעצמה שכתבנו ואין החזרה אלא כשמת השלישי בחיי השני אבל לא חשו בעלי הגמ' להביא התוספתא כולה כסדרה. כך נראה לנו לפרש דברי הגמ' כדי שלא יקשו עלינו דברי התוספתא והוי יודע כי זו התוספתא היא הברייתא השנויה שהוזכרה בתלמוד במחלוקת רבי ורשב"ג והיא היא דאוקימנא בגמ' לרבי לפירא ולרשב"ג לכתחלה ולפיכך יש עלינו לפרש דברי התוספתא הראשון אוכל פירות ומוכר קרקע דברי רבי כלומר מוכר הקרקע לאכילת הפירות רשב"ג אומר לא ימכור לכתחלה הקרקע בסתם אלא בפירוש לאכילת פירות שאם מכר בסתם הכל מכור ואין לשני כלום לפי שלא שייר לו הראשון:

[דף קכו ע"א] ליתן לו דמי היזק ענביו פי' טופינא דשוו בדמי תרי תלתי ענבים על פלג דחמרא יש לו לבכור כשמיחה ואם לא מיחה אין לו אלא חלק כפשוט ביין אי לאפוקי מדרב' מוסיף הוא ולא פליגי אהדדי דלא שלח ר' אבא לרב יוסף בר חמא אלא מאי דאיצטריכא ליה לפי מעשה שהיה דכל היכא דאמרי' שלח ליה ר' פלוני לר' פלוני ע"י מעשה היתה השאלה והתשובה. ויש לומר מעשה שהיה כך היה ולא פליגי ר' אבא ורבא וכתב ה"ר שמואל ז"ל מרמרו"ג אע"פ דעבדים איתקוש לקרקעות דכתיב והתנחלתם ה"מ לדברים הכתובים בתורה כגון לקנות בכסף בשטר ובחזקה ושלא לישבע עליהם ושאין בהם אונאה אבל לענין בע"ח כמטלטלי דמי שאין בע"ח סומך אלא על הקרקעות שאין יכולין ליאבד ולא לזוז ממקומן אבל אעבדים לא סמכא דעתיה אלו דברי הרב ז"ל ונראין דבריו אע"פ שהם שלא כדברי הרי"ף לפי מה שפירשנו בשאר מקומות וההיא דאמר רב הלכה כר"מ דאמר בעבדים אומרים לו הרי שלך לפניך מעתה אין אנו צריכין לדחותה שהרי אף היא מדברים הכתובים בתורה היא: