המאור הגדול על בבא בתרא נד:

ובמעשה דסבתא כתב הרי"ף ז"ל דלית הלכתא כרב הונא דאמר כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי ודייקי' מינה טעמא דאמר אחריך הא אמר מעכשיו מוחזק הוא ובעל ירית ליה ולדידן לא מסתברא לן מאי דאמר הרב דעד כאן לא אדחיא דרב הונא אלא משום דכיון דאי קדמא סבתא וזבנא זבינה זביני ראוי הוא. אבל בכל האומר אחריך כאומר מעבשיו דמי לא אדחיא לה דרב הונא ורב נמי לא פליג אהאי דאי קדמא סבתא וזבנה זבינה זביני לא אשכחן אמורא דפליג עליה דהא בין לר' יוחנן בין לריש לקיש קיימא לן הלכה כרשב"ג אלא קסבר רב הונא דאי קדמה סבתא וזבנה זבינה זביני כיון דהשתא מיהא הא לא זבינה וכל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי מוחזק הוא ולא ראוי ובעל ירית לה. ורבא דמפרש טעמייהו דבני מערבא אליבא דנפשיה ס"ל כל היכא דאי קדים וזבן זבינה זביני לאו מוחזק הוא אלא ראוי הילכך אע"ג דאמר מעכשיו נמי ראוי הוא. ואל תתמה אם אנו אומרים שאפשר שתתבטל המתנה ואע"פ שאמר מעכשיו דהא גבי הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו שהוא כותב לו מהיום ולאחר מיתה סבירא ליה לר' יוחנן שאפשר שתתבטל המתנה כגון מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב שנתבטלה המתנה ולא קנה לוקח מאחר שלא היה שם הבן שהוא עומד במקום אביו אף אתה אל תתמה על זה שאנו אומרים כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי ואפילו הכי אפשר שתתבטל המתנה דאי קדמה סבתא וזבנה זבינה זביני הילכך לא שנא אמר לה אחריך סתם ולא שנא אמר לה בפירוש מעכשיו ראוי הוא מאחר דקיימא לן כבני מערבא וכטעמיה דרבה דאסתבר ליה טעמייהו. וא"ת מה שאמר הכא בהא דאמרי' אע"ג דאמר לה מעכשיו אי קדמה סבתא וזבנה זבינ' זביני. ומ"ש גבי כות' נכסיו לבנו לאחר מותו דאמרינן מכר האב מכורין עד שימות ותו לא:

תשובתך משום דאמרינן בההוא שמעת' אחרי' שאני:

ותו אמרינן אלא אחריך נמי תנאי היא כלומר בין לר' יוחנן בין לריש לקיש אחריך שאני ואפי' אמר ליה מעכשיו אפשר שימכו' ויאכל הראשון ואין לשני כלום שכיון שאמר לראשון נכסי לך גוף ופירו' הקנה לו כשם שהיו קנויי' לנותן האומר לו נכסי לך ואף על גב דאמר ליה ואחריך מעכשיו לפלוני אין לשני אלא מה ששייר ראשון והרי הוא כמי שאמר לו כשתרד בנכסים שישייר לך הראשון קנם מהיום:

וכן אתה מפרש בהא דקאמר ר' יוחנן מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב לא קנה לוקח:

ואף על גב דא"ל מהיום נעשה כאומר לו כשתקנה הפירות לאחר מיתה קנה לך גם הגוף מחיום ולאותו זמן. ואם מת בחיי האב ולא הגיה בן לא קנה לא זה ולא זה. והא סברא דאחריך שאני לרשב"ג אית ליה לרבי לית ליה. ואע"ג דאמר רב נחמן בר יצחק עד כאן לא פליגי רבי ורשב"ג אלא דמר סבר קנין פירות כקנין הגוף דמי ומר סבר לאו כקנין הגוף דמי. עיקר הטעם לרשב"ג היינו טעמא דקנין פירות כקנין הגוף דמי משום דאחריך שאני שאלמלא זה הטעם שאנו אומרים אחריך שאני אין כח בטעם קנין פירות כקנין הגוף דמי שימכור הראשון ויאכל ויסלק השני מן הנכסים דאפי' לר' יוחנן ראית ליה האי סברא לא פליג' אמתני' דתנן מכר האב מכורין עד שימות ותו לא. וכי תימא דילמא שאני התם במתני' דהא אמר ליה מהיום הא אמרי' דלכ"ע כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי אלא מאי אית לך למימר בין לרבי יוחנן בין לריש לקיש אחריך שאני שכיון שאמר לראשון נכסי לך וגוף ופירות הקנה לו לומר שאם מכרן מכורין אליבא דרשב"ג וזהו טעם קנין פירות כקנין הגוף דמי האמור כאן לדברי רשב"ג משום דאחריך שאני וכיון דהלכתא כרשב"ג [לית] הלכתא כההיא מתניתא דקתני יחזרו ליורשי נותן ולא מתרצא לעולם כר' יוחנן אלא כריש לקיש סבירא ליה לההוא תנא קנין פירות דלאו כקנין הגוף דמי וסבירא ליה נמי דלא אמרינן אחריך שאני ומשום הכי לא קיימא לן כההיא מתני' אלא כההוא דקתני יחזרו ליורשי ראשון:

ויש מי שאומר דלא אמרינן הכי אלא כשמת שני בחיי ראשון אבל אם מת שלישי בחיי שני יחזרו ליורשי שלישי ולפי שהפרש יש בין שני לשלישי שהשני סופו להסתלק מן הנכסים לגמרי בשעת מיתתו ולא להניחו ליורשיו דהא אפסקיה ממתנתו כשאמר ליה ואחריך לפלוני שהוא השלישי:

ומשום הכי כשמת בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון שא"ל נכסי לך וקנין פירותיו כקנין גוף מטעם אחריך שאני אבל השלישי שלא הפסיקו ממתנתו אם מת בחיי שני יחזרו נכסים ליורשי שלישי כדאמרינן במעשה דסבתא דאילו הוה ליה ברא לברתא ירית ואמר לירתה ואפי' לירתי ירתה הכא נמי לשלישי ואפילו ליורשי שלישי. ויש מי שאומרים שאם מת שלישי בחיי שני יחזרו נכסים ליורשי שני כדין מת שני בחי ראשון שהנכסים חוזרים ליורשי ראשון לפי שדין זה כדין זה ואין להפריש ביניהם דעד כאן לא קאמרינן לירתה ולא לירתי ירתה אלא מפני שיורשי יורשין כולן בכלל היורשין הן מה שאין כן ביורשי שלישי שאינם בכלל שלישי ודעתי מכרעת כלשון הזה האחרון מפני שמצאנו לו סיוע בתוספתא מת השלישי עד שלא מת השני השני אוכל פירות ואם מת יחזרו ליורשי נותן וזו שנויה אליבא דרבי אבל אליבא דרשב"ג יחזרו ליורשי שני וא"ת לר' דאמר יחזרו ליורשי נותן מ"ש ממתני' דהכותב נכסיו לבנו לאחר מיתה דפרישנא דלא פליג רבי יוחנן אלא כשמכר הבן אבל כשהוריש לא פליג וכן פי' ה"ר שמואל מרמרו"ג והלא האב במשנתינו כמו הראשון בברייתא לדברי רבי ששניהם אין להם אלא אכילת פירות והבן במשנתינו כמו השלישי בברייתא ששניהם יש להם קנין הגוף מאחר שאנו אומרים כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי לדברי הכל וא"כ מ"ש הבן שהוא מוריש ליורשיו והשלישי אינו מוריש ליורשיו. יש לנו להשיב אע"פ שכל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי שאני היכא דאמר בפירוש מהיכא דלא אמר בפירוש וכל זה שטרחנו לתקן דברי רבי ודברי ר' יוחנן שאין הלכה כמותן ולהעמיד פי' הרב שמואל ז"ל אבל אליבא דהלכתא כל האומר אחריך באומר בפירוש מעכשיו דמי ואחריך שאני ויש שמוחקין מן הספרים אלא אחריך תנאי היא ולא גרסי אלא תנאי היא ועיקר הגירסא היא כמו שנכתב ברוב הספרים אלא אחריך נמי תנאי היא כלומר בין לר' יוחנן בין לריש לקיש אחריך תנאי היא דלרשב"ג סבירא ליה אחריך שאני ומש"ה אין לשני אלא מה ששייר הראשון בלבד ואיהו בודאי סבירא ליה יחזרו נכסים ליורשי ראשון ורבי נמי אפשר דס"ל כההוא תהא דאמר יחזרו ליורשי ראשון ומשום דס"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי כר' יוחנן ואע"ג דלא ס"ל אחריך שאני אבל הך תנא דאמר יחזרו ליורשי נותן ההוא בודאי דלא כרשב"ג דהא לא ס"ל אחריך שאני ואיכא לאוקמה כרבי דאית ליה האי סברא דלא אמרה אחריך שאני ואיכא למימר נמי דס"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ומש"ה יחזרו ליורשי נותן נמצאת אתה אומר לר' יוחנן ודאי תנאי היא דההיא דקתני יחזרו ליורשי נותן לא אתיא לעולם אליבא דידיה וריש לקיש מתרץ להו לתרוייהו כטעמיה בקנין פירות ובאחריך שאני פליגי כרבי ורשב"ג מיהו ר' יוחנן וריש לקיש בהא פליגי ר' יוחנן סבר כי היכי דמשום טעמא דאחריך שאני הוה ליה קנין פירות דראשון כקנין הגוף גבי הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו נמי אע"ג דליתיה להאי טעמא דאחריך שאני נפקא מינה שאם מכר האב אינן מכורין אלא עד שימות אבל לעולם אמרי' קנין פירות כקנין הגוף דמי שאם מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב לא קנה לוקח. וריש לקיש סבר לעולם לא אמרי' קנין פירות כקנין הנוף דמי אלא היכא דאיתא לטעמא דאחריך שאני אבל כי ליכא אחריך קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וקנה לוקח. ומשום הדין טעמא קי"ל כרשב"ג וקי"ל כריש לקיש ולא קשיא הלכתא אהדדי. ומאי טעמא אמרי' כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי מפני שסמכו ענין לו כשם שמתנת הראשון מעכשיו כך מתנת השני מעכשיו שהרי כך אמר להם נכסי לך ואחריך לפלוני כדאמרי' בגט פשוט ופלוני ערב גובה מנכסים משועבדים דשייך בשעבודא דשטרא ה"נ כשאמר ליה ואחריך לפלוני מוסף על ענין ראשון שהכל מעכשיו ולעולם אין לשני אלא מה ששייר ראשון בלבד. ואי אמרת כיון דקי"ל כרשב"ג וכדשלחו מתם דאי קדמה סבתא וזבנה זבינה זביני למאי כו' איצטריך לן השתא כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי ומאי נפקא לן מינה. נפקא לן מינה שאם פירש ואמר על מנת שלא ימכור הראשון ויאכל הוה ליה מוחזק ובעל ירית ליה ואע"ג דלא אמר ליה בפירוש מעכשיו משום דכל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי. ואמרי' בכי הא לירתה ואפי' לירתי ירתה ואפי' בבעל. וה"ר שמואל מרמרו"ג ז"ל גריס במעשה דסבתא ובתרא לירתי ואנן לא גרסי' אלא ובתרה לירתה ונ"ל דאי אמר ובתרא לירתאי לא אמרי' בכי הא דאי קדמה סבתא וזבנה זבינה זביני כדאמר במעשה דרב ביבי אפי' רשב"ג לא אמר אלא לאחר אבל לעצמו לא אמר ויורש נמי כרעיה דאבוה הוא. וא"ת למאן דגריס ובתרה לירתה למאי כו' איצטריכא ליה למימר הכי נישתוק מינה ואנא ידענא דבתרה לירתה ויש לומר נפקא מינה דלכתחלה לא תמכור כדקתני רשב"ג אומר אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד ואוקימנא לכתחלה:

תוספתא האומר תנו שדה פלוני לפלוני ואם מת פלוני לפלוני ראשון אוכל פירות ואם מת ינתנו לשני השני אוכל פירות ואם מת ינתנו לשלישי מת השני עד שלא ימות הראשון הראשון אוכל הפירות ואם מת ינתנו לשלישי מת השלישי עד שלא ימות השני השני אוכל פירות ואם מת יחזרו ליורשי נותן הראשון אוכל פירות ומוכר קרקע דברי רבי רשב"ג אומר אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד כך מצאנו בתוספתא: