המאור הגדול על בבא בתרא כ.

וכן הא דאמרינן צריך למחות בסוף כל שלש ושלש נראה לי הטעם דלא ליטעון ולימא לבתר מחאה זבנתה מינך ומעיקרא לפירות ירדתי ואי טעין הכי טענתו טענה ואי לא לא טענינן ליה אנן והרב שמואל רומארוג"י ז"ל דחה זה הטעם ואמר לא נהירא דכיון דעל כרחו מודה דמעיקרא לאו בתורת מכירה נחת בה אינו נאמן לומר אח"כ בתורת מכירה החזקתי בה אח"כ ואני תמה מנא ליה לרב ז"ל דין זה אי קסבר דלגבי חזקה בתר מעיקרא אזלינן כגון הא דאמרינן אין מחזיקין בנכסי קטן אפי' הגדיל וכגון מעשה דרבה בר שרשום דאמר ליה רבא לקוחה היא בידי לא מצית אמרת דהא נפק עלה קלה דארעא דיתמי היא אלמא כיון דמעיקרא בתורת משכנתא אתאי לידי לא מהימן תוב למימר לקוחה היא בידי אחר מיכן אכתי אין הנדון דומה לכל הראיות הללו דקטן והגדיל איכא למימר שניא מלתא דקטן משום דלא ידע במילי דאבוה והוא הדין נמי משכנתא כיון דשכונה גביה ובשטרא נחת לה לגופה דארעא קמה לה לחזקה קמייתא עד שיביא ראיה שלקחה אח"כ אבל הכא ה"נ דמצי אמר מעיקרא לפירות ירדתי ובלא שטרא ובתר מחאה זבנתה מינך בשטרא ואכלתה שני חזקה ואירכס דהא אמר רב זביד אם טעין ואמר לפירות ירדתי נאמן והיינו דאמרינן צריך למחות בסוף כל שלש ושלש ואין זה דומה לאריס שהאריס אריסותו מוכחת עליו שהוא אריס לכולה בית אב דהא תלמוד לומר ירד מאריסתו יש לו חזקה ועוד שהאריס דומה לשותף וכיורד לגוף הקרקע ברשות ולפיכך אינו יכול להחזיק אבל היורד לפירות יכול הוא לאחר מיכן להחזיק הילכך זה הטעם שדחה זה הרב ז"ל הוא הנכון בעיני והטעם שפי' הוא משום דתלת שנין מזדהר איניש לבתר המחאה בשטריה טפי לא מזדהר איכא עלה קשיא מההיא דאמרי' לעיל בגמ' והני מילי דאכלה [ז'] שגין דקדים חזקה דהאי לשטרא דהאי אבל אכלה שית שנין אין לך מחאה גדולה מזו ואם כדברי הרב מה הועילה זו המחאה שיש חזקה אחריה ואם מפני שהשטר קיים אטו מחאה מי לא עסקינן שמיחה בשטר ועוד שהמחאה אין צריך לומר בה כתובו אבל לדידן לא קשיא מידי דהא אמרינן דצריך לטעון ולומר לאחר המחאה לקחתיה ואי לא טעין לא טענינן ליה והכא במאי עסקינן בדלא טעין דהא קא אמר מפלגיא זבנתה ולא אמר מינך זבנתה ולאחר השטר אם קנאה מאותו פלניא לא תועיל לו קנייתו שהרי קדמו בעל השטר ואע"פ שהרב ר' שמואל ז"ל טרח בפירושיו להעמיד דבריו אני כתבתי מהנראה לי: