המאור הגדול על עבודה זרה כד.

[דף נב ע"ב] כי קא מיבעיא ליה אליבא דמ"ד בית חוניו לאו בית עבודת כוכבים הוא דתנן הכהנים ששמשו וכו' או דלמא ל"ש פירוש דאע"ג דמותרין נינהו מאיסי לגבוה א"ל אסורין מקרא היה בידינו ושכחנוהו וכו' עד הקדשנו שהקדשני אחרים תחתיהן פירוש ואע"פ שהם מותרים מן התורה דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אפ"ה קנסי' וה"ה לכלים דבית חוניו ולא שנא דכיון דאתעביד בהו שחוטי חוץ מאיסי לגבוה ולא אתי האי שנויא דר' כמימרא דאמוראי דלקמן בהאי פירקא דאמרי עשה בה מעשה אסרה מנלן מכלים דאחז ונראה לנו דרבי ס"ל אפילו עשה בה מעשה לא אסרה להדיוט אבל לגבוה מאיסא לימא מסייע ליה וכו' עד אמר רב אשי ששקצם לעבודת כוכבים פירוש ואמאי והא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו דאע"ג דעובד כוכבים מישראל קני דכתיב וישב ממנו שבי אבל מגבוה לא דכתיב לה' הארץ ומלואה ואפילו הכי מאיסי לגבוה אמר רב פפא התם קרא ואשכחו ודרשו דנפקו להו לחולין על ידי ישראל וזכו בה עובדי כוכבים מיד ישראל דכתיב ובאו בה פריצים וחללוה וכי תימא אם איתא דלא מאיסי ליתברינו עובדי כוכבים וליבטיל איסורא דידהו ולישתרו אבנים שלימות אמר רחמנא וכו' ואי קשיא לך מאי שנא אבני מזבח דנפקו להו לחולין ע"י פריצי ישראל וכלים דאחז לא נפקי לחולין על ידי ישראל דבני מעילה נינהו כלי שרת שאני כי ההיא דתנן אין מועל אחר מועל במוקדשים אלא בהמה וכלי שרת וכו' כיצד היה שותה בכוס של זהב בא חבירו ושתה בא חבירו ושתה כולן מעלו וכו' אבל שאר הקדשות כגון אבני מזבח וכספה וזהבה של ירושלים יכולין היו לצאת לחולין על ידי ישראל דבני מעילה נינהו כדאמרינן בעלמא והלא מעל הגזבר וכיון דמעל נפקו להו לחולין אבל ע"י עובדי כוכבים דלאו בני מעילה נינהו לא ומשום הכי איצטריכא ליה לרב פפא לשנויי ולדחויי התם קרא אשכחו ודרשו שעל ידי פריצי ישראל יצאו לחולין דכתיב ובאו בה פריצים וחללוהו. כך קבלגו פירושה מרבותינו ז"ל: