חדושי הלכות על בכורות מד.

בד"ה מחוי רב הונא חד מדידהו כו' לפניו פי' בקונט' שהיו עיניו משונות כו' ור"ת מפרש דר' יהודה ארוך כו' ורב הונא איניש גוצא הוה כדאיתא במס' תענית פירקא דחסידים ומש"ה לא היו עיניו ניכרות קטנות כ"כ משל סתם בני אדם אבל משל רב יהודה היו ניכרות שהיו גדולות כו' עד שתהא גדולה כשל עגל כו' של אהרן הס"ד ואח"כ מ"ה עיניו תרוטות כו' כמו כי תרוטה בסנהדרין גבי לבנה וצירנות כו' כיון דתנא קילתא כ"ש חמירתא וכענין זה קשה גבי דתני דומעות כו' כצ"ל ובנוסחת פ' היו בודקין שלפנינו גבי לבנה ל"ג כי תריטא אלא כי נפיא אבל בפרק העור והרוטב גרסינן ליה כי תריטא וכי נפיא ודו"ק:

גמרא דמזור עיניה כו' בערוך בערך זוור פירש מנומרין עיניו:

[שם] דנפישין זיפיה בערך לף שריסי עיניו גדולות:

[שם] שתמוזיפין בערך תמי דלית ליה ריסי עינים כלל עכ"ל ע"ש:

שם והני גבי מומין תנו כו' (באמצע) [באצבע] קטנה ואח"כ פסקא הצימום והצומע כו' ואשתכח גדיא חזיזא אמר כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה וקיימי כסדרן כלומר והינון עומדת כו' ובד"ה איש עור מריבויא דאיש הס"ד ובד"ה אתיא מאיש דהני חורוור כו' כהיות' נינהו כו' ובד"ה חזיזא אזניו ארוכות כו' כצ"ל: