חידושי חתם סופר על שבת נד.

תוס' ד"ה הלכה כר"י ב"ב. וא"ת אמאי לא קאמר הלכה כר' יוסי וי"ל משום דבמקום שאין עושין כלל אלא כדי ליבש אוסר ר"י עכ"ל. וקשה דלפי' תי' הר"י לעיל דף נ"ג ע"ב תוס' ד"ה כאן ליבש זה אינו. אמנם לתי' הר"י גם קושי' לק"מ אבל לתי' הר"פ קשה ולפירושו התירץ ג"כ רפה הוא דלכאורה קשה על קו' התוס' דה"ל למינקט ר"י וכו'. הא ר"י קאי אכולה מילתא דמתני' דהא קאמר בהדיא ר"י אוסר בכולן אולם בכולן קאי בין אליבש בין אלחלב. אמנם הא כתיב בהדיא חוץ מן הכבונות. ואם נאמר דלא קאי אכולן דמתני' משו"ה שייך חוץ. ודאי לתי' הראשון של תוס' ד"ה כאן ליבש קושי' תוס' במקומה עומדת והל"ל ר' יוסי. וכ"ת אכולן דמתני' קאי דהא כתיב אוסר בכולן זה אינו משמע בין ליבש בין לחלב וכ"ת מה שייך חוץ גם ז"א לפי תי' התוס' ליבש הוה דומיא דכבונות וה"א כי היכי דאסר ר"י ליבש ג"כ אוסר הכבונות דהוי דומיא דליבש אבל ר"י לעולם רק אעיזים קאי וצריך תוס' לתירוצו דשאר בין ריב"ב לר"י. אבל לתי' האחרון של תוס' דהיינו לשיטת הר"י לק"מ דר"י אכולה מילתא קאי וגם התי' אינו מידי וגם לא צריך דלא קשה מידי לשיטתו ולא בעי תי' ודו"ק: