חידושי חתם סופר על שבת נד:

משום דמיחזי כמאן דאזל לחינגא. הש"ס מייתי לקמן ס"ד ע"ב תניא אידך בחצר מותר. והא כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור כתנאי. אבל לרמב"ם קשה דהוא סובר אפי' בחדרי חדרים אסור ומתיר בחצר. ותי' התוס' שבת דבמס' ע"ז איתא אסור למכור בהמתו לנכרי בין השמשות משום דלמא כי ישב נכרי על הסוס והוא מדבר עמו ומכיר הסוס את קול בעל הבית ואזלי מהרה וחייב משום מחמר ולפ"ז לק"מ. רק נקדים כלל אחד דהא דאמרינן כל מקום שאסרו חכמים וכו' אפי' בח"ח אסור היינו באיסור דאוריית' שגזרו משום שמא יבא לאיסור דאוריית' וא"כ הרמב"ם כ' דין זה בזמננו שאין מכירין לבהמות הקול של בעלים כמו שכ' התוס' התם וא"כ ליכא משום מחמר והוה רק משום דמיחזא דעביד איסור דרבנן ולהכי בחצר מותר דלא גזרו בזה אצל דרבנן אבל הגמרא צריך לתרץ כתנאי דהא בזמן הגמרא הוה איסור דאוריית' משום מחמר וגזרו בח"ח וצריך לומר כתנאי ודו"ק:

כתב הסמ"ג הטעם ולא בזוג אפי' פקוק משום משאוי. ותוס' בד"ה משום וכו' כתב שאינו משאוי דבטל לגבי אפסר. ובודאי כ' הסמ"ג שפיר בדליכא אפסר משום כמו שכ' במג"א. אבל קשה הא הטעם מפורש בגמרא משום דמיחזא כמאן דאזיל לחינגא ומאי צריך לטעמא אחרינא וי"ל דטעמי' וטעם הגמרא שוין דרש"י פי' לחינגי ותולין זוג להנאתו וטעמי' כדאמר לעיל מיני' נוי דהוה אורחי' בחול שרי אבל דלא הוה בחול אסור וא"כ בשבת אסור להוליך לחינגא והוה נוי דלאו אורחי' משום דהוה נוי הואיל והולך לחינגא אבל אי לא אזיל לחינגא לא הוי נוי דאורחי' ובשבת אסור להוליך לחינגא ולא אורחי' בכך והוה משאוי ולהכי ג"כ טעמי' של סמ"ג דהוה משאוי משום דלאו אורחי' ונוי דלאו אורחי' הוה משאוי ודו"ק: