חידושי חתם סופר על שבת נג

רש"י בד"ה לחלב פי' הוה משאוי שטעונות חלב בכיס. והקשה מהרש"א דרש"י נראה כסותר דלעיל פי' דהוה הטעם משום שמא יעבירנו. ויש ליישב דהא אמרינן הזב לא יצא בכיסו וגבי אדם היינו טעמא משום משאוי וממילא סברא חיצונה דגבי עזים צרורות נמי הוה טעמא משום משאוי דהא בחד בבא של זב כתיב. אבל ר"י לא בעי לאוקמי הטעם משום משאוי דהוה צריך לאוקמי תרי הברייתות כתנאי אע"כ הטעם משום שמא יעבירנו וזב בטעמו בפני עצמו והק' עליו ר"י תנאי שקלית מעלמא כלומר טפי הוה לך לאוקמי בתנאי כדי שיהי' הטעם של זב ושל עזים שוות דכתיבו בחד בבא כלומר את"ל לא ניחא לי לאוקמי כתנאי טפי נראה לו לאוקמי אליבי' דחד ותרי טעמא הוי לי' לאוקמי אליבא דר"י דמתני' הכא ליבש והכא לחלב דהוה כחד תנא וחד טעמא עכ"ל הגמרא ושפיר פי' לעיל משום שמא יעבירנו אליבא דר"י אבל ר"י לטעמי' משום משאוי ולהכי פי' כאן משום משאוי ודו"ק: