חידושי חתם סופר על נדה יד.

פרקדן לא יקרא ק"ש. הרמב"ם החמיר לאסור בין על גבו בין על פניו. ויש להביא ראי' דאל"כ אמאי נקט בברייתא שנים שהיו ישנים במטה זה מהפך פניו וכו' והלא ע"ז ק' קו' הש"ס והאיכא עוגבי' ומ"ט לא קאמר שיהפכו פניהם למעלה או למטה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אלא ע"כ תרווייהו בכלל פרקדן נינהו ואסירי:

והנה מ"ש תוספות דלא נ"ל פירש"י משום שמתקשה ומתגלה דא"כ בבית אפל מא"ל. ע"כ צ"ל דאין לומר אה"נ דשרי. דא"כ מאי פריך מרב יוסף דפרקדן לא יקרא ק"ש הא נ"מ למאן דגני בבית אפל. אלא דגם לדידהו לא ניחא הא עכ"פ נ"מ לאשה וסריס דמשום הרהור וקרי ליכא ומשום ק"ש איכא:

והצנועות מתקנות שלישי לתקן את הבית מדחשיב ליה שלישי והנה הוא ראשון משמע כפירש"י. וה"פ דרך בנות ישראל לשמש בב' עדים א' לו וא' לה. ובזה כולל כל שלה גם שלפני תשמיש ואע"פ שמסתמא בועל ושונה מ"מ סגי לה בהכי והצנועות מתקנות אח"כ עד שלישי לפני תשמיש השני כי עד שבודקות בו לפני תשמיש [הראשון] אינו חוזרת ובודקת לפני תשמיש השני. אבל הרמב"ם ס"ל דהיינו במתני' דלעיל ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה זהו עדן של צנועות שבודקות בעד חדש על כל תשמיש. אבל משנתינו לבעלה איירי ולא לטהרות ואפ"ה בעינן ב' עדים אחר תשמיש והצנועות גם לפני תשמיש:

ואח"כ מטמאה מעל"ע. יש להקשות לשיטת רש"י דכל הנשים בודקות לפני תשמיש אם כן איך משכחת מעל"ע. ולא הו"ל למימר אלא מפקידה וא"ל עד שלפני תשמיש אינו ממעט כדלעיל ה' ע"א. אם כן הו"ל לאתויי סייעתא מהך משנה לדשמואל אלא משמע מכאן כהרמב"ם דבמשנתינו לבעלה מיירי ולא בעי בדיקה לפני תשמיש רק הצנועות וק"ל:

טיהר מולא כלום. לכאורה ע"כ מיירי בכגריס ועוד. מדמייתי ת"ש מהך ברייתא וא"כ ע"כ מיירי בלא הרגישה דאיך ס"ד בדהרגישה והוא גם יותר מכגריס ועוד שתהיה טהורה לגמרי. אע"כ מיירי בלא הרגישה. וא"כ מאי מייתי ת"ש דילמא התם [מיירי] בדארגשה אלא ע"כ מוכח מזה דבדארגשה לכ"ע טמאה אפי' באינה בדוק אפי' פחות מכגריס. וכן שמעתי בשם הגאון בנב"י ז"ל שהורה כן. ומכאן ראיה לדבריו: