חידושי חתם סופר על נדה יג:

ולימא אסור דקמגרי יצה"ר אנפשיה. י"ל כך דהנה כל המזלזל באיסורי דרבנן נמי מנדין אותו ואי הוי אמר אסור לקשות עצמו לדעת נמי הוה בר נידוי אי עבר אלא אז לא היה החיוב מוטל על כל המוצאו לנדותו. אבל השתא דקאמר יהא בנידוי משמע מצוה דרבנן רמיא לנדותו ומי שאינו מנדהו עבר על רבנן והוא צריך נידוי. ומ"ט החמירו כ"כ לצוות לכל מוצאו לנדותו ומשני משום דגם איהו קמגרי יצה"ר אנפשיה גם אנחנו נפקיר אותו לכל מוצאו:

נקרא עבריין. צל"ע מה רבותיה דמקשה עצמו לדעת ומה צורך לטעמא היום אומר לו עשה כך וכו' הא בכל איסורי דרבנן כמבואר במסכת שבת דף מ' ע"א ע"ש. ואולי צ"ל נקרא מומר וע"ז שייך שפיר היום אומר לו עשה כך עד שיאמר לו לך עע"ז. והמדפיסים שינו התיבה וכתבו עבריין במקום מומר:

אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמו' שבגוף. כ' תוס' והא דאמר אלמלי שמרו ב' שבתות כו' י"ל דהיו יולדות הרבה בכרס אחד. וכ' מהרש"א בח"א דהיינו שתלד בן א' ששקול כס' רבוא ע"ש. וא"נ י"ל דיכלו הנשמות ע"י גרים שיתוספו. וע"ד זה י"ל הפסוק כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי דמניה ילפינן שאלמלי שמרו ב' שבתות מיד נגאלין וקאמר שאפילו אם יהיו סריסים שאינם ראוים להוליד ולא יכלו נשמות שבגוף מ"מ אם ישמרו שבתותי יגאלו מיד הא כיצד ונתתי להם בביתי ובחומותי יד וזה יהיה טוב מבנים ובנות כי יהיו הם שקולים ככמה רבבות ונוסף לזה עוד וגם בני הנכר הנלוים אל ה' וגו' אלו הגרים כנ"ל:

אמנם באמת דברי מהרש"א צע"ג דבפ"ק דע"ז קאמר ר"ל בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלא הם לא חטאו לא באנו לעולם ע"ש ופריך הא אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. והשתא מאי פריך הא אפשר שיכלו נשמות ע"י שיהיו שקולים כס' ריבוא. אלא ע"כ דזהו ליתא. ומה שהקשה על תירוץ תוס' דמה שייך לומר מיד נגאלין י"ל דאמרינן במסכת שבת [דף ל'] עתידה אשה שתלד בכל יום. וא"כ אלמלי שמרו ב' שבתות היתה אשה יולדות מיד ביומו הרבה בכרס א' ומיד נגאלין:

ובזה מיושב לשון הפסוק כה אמר ה' לסריסים וגו' דמיניה דרשינן שמסרסין עצמן בכל השבוע עד זמן עונה ליל שבת. ונ"ל משום דחסידים הראשונים לא שמשו אלא מרביעי ואילך כדלקמן ל"ה ע"א שלא יבואו נשותיהם לחילול השבת. וכיון דע"כ המתינו עד רביעי ממילא המתינו עד ליל שבת דמרביעי ואילך קמא שבתא מיקרא אבל אי היו יכולים לשמש קודם רביעי אין חיוב להמתין עד השבת דעדיין לא חל עליו חיוב שבת כמ"ש הרי"ף גבי אין מפליגין בספינה [בפ"ק דשבת] לכן לעת"ל הקב"ה משלם שכר סריסים ההמה במדה שמדדו בה והיינו שתלד אשה בכל יום ותו ליכא קפידא לשמש בכל יום שלא יארע חילול השבת עי"כ וק"ל:

אמר אביי רוכבי גמלים וכו'. בזה נ"ל ליישב מה שמקשים אהא דאמרינן בפ"ק דמגילה ששינו לתלמי המלך וכתבו לו וירכיבם על נושא בני אדם שלא יאמר וכי משה רבכם לא הוה לו סוס או גמל. ומ"ט לא שינו ג"כ [הא] דויחבוש את חמורו דאאע"ה גבי עקידה. והא"ש דהתם איכא למימר שלא רצה לרכוב על הגמל משום הרהור אבל הכא כתיב את אשתו ואת בניו ובהם לא שייך הרהור ומשו"ה כתיב גבי יעקב אבינו ע"ה שהרכיב נשיו ובניו על הגמלים דלא שייך בהו הרהור: