חידושי רמב"ן על עבודה זרה מא.

הא ד אמר שמואל אפי' שברי ע"ז. משמע משום דס"ל ע"ז שנשתברה מאליה מותרת ובהכי ריהטא כולה שמעתין דמקשינן לר' יוחנן מדר"מ נשמע לרבנן לא אמר ר"מ התם כל הצלמים אסורים שברי צלמים מותרים ופריק דשברי ע"ז אסורין. אלא דא"ל דסברי נינהו, דאיכא דסבר דאפי' למ"ד ע"ז שנשתברה מאליה אסורה במוצא שברי ע"ז מות' מ"ט דאמרי' עכו"ם מיזהר זהיר בע"ז שלו ומינטר לה עד דרתח עלה ומיתבר לה הילכך במוצא אמרי' חזקה עכו"ם תברה ואע"ג דפשיט' לן דאין ספק מוציא מידי ודאי הכא ודאי הוא דחזק' היא דעכו"ם תברה והיינו דאמרי' בשלהי פרקין לשמואל דכ"ע עובדין לשברים כלומר דע"ז שנשתברה מאליה אסורה אלמא לא מסיימא מלתיה דשמואל דשרי הכא במוצא שברי ע"ז אי משום דסבר ע"ז שנשתברה מאליה מותרת אי משום טעמא דפרישית וכן פי' רש"י ז"ל בשלהי פירקין תדע דהא לא מותבינן אדשמואל כל הנך תיובתא דמקשינן לר"ל. ואי קשיא א"כ היכי אקשי' לר"ל הא שברי ע"ז אסורין דהא לר' יוחנן נמי שברי ע"ז במוצא מותרין הא לאו קושיא היא דמקשה ה"ק בשלמא לר' יוחנן ניחא דא"ל חיישינן שמא נשתברה מאליה אלא לר"ל ודאי קשיא ולאו מכלל דר' יוחנן ודאי אסיר במוצא שברי ע"ז ופליגא דשמואל אלא לר"ל ודאי קשיא. וכפי הענין הזה סוגיא אחרת בפ' לא יחפור גבי עובדא דרקתא דבי בר מריון בריה דרבין דמקשי' ולרבינ' מאי שנא מגץ היוצא מתחת הפטיש ומשמ' דפשטא דלמר בר רב אשי דפליג עליה ניחא ליה ודאי ואין הדבר כן שאף למר בר רב אשי קשי' מדקי"ל בעלמא (ב"ק ס,א) זורה ורוח מסייעתו פטו' אבל אסור בנזיקין והא דלא מקשי' אלא לרבינא משום דלמר בר רב אשי אפשר דניחא ליה דלא שמעינן ליה דאמר הכי בהדיא וכבר פירשתים בדיני הגרמות.