חידושי רמב"ן על עבודה זרה מ

הא דאקשינן אי דנעבדין פעם א' בשנה. נ"ל דלא מסיק לכולה קושיא, והכי בעי למימר אי דנעבדין בודאי מאי טעמייהו דרבנן ואי דאין נעבדין מאי קאמר ר"מ ואי בסתמא במאי פליגי אלא משום דר"מ פריש דנעבדין לא חש לאקשויי אלא חדא. ופריק רב יצחק בר יוסף דבמקומו של ר"מ ראה אותם עובדים והוא חושש לסתם כל העולם ולדידיה המוצא צלמים בדרך חושש לאותן מקומות וכן עיר שאין מנהג שלהם ידוע חושש לכל הצלמים שמא כמנהג מקומו הן עושין הילכך כיון דרובא דעלמא אסור ליה מדינא אפי' במקום שאין נעבדין גזר שאר מקומות אטו אותו מקו' ורבנן לא חיישי למיעוט ולא גזרי נמי כלל דלא דלא גזרינן במילתא דלא שכיח לן משום מיעוטא והיינו לישני דגמ' דקאמר גזר ולא גזרי. ורב יהודה מוקי מתני' באנדרטי דאיכא מיעוטא דמקבלי לה באלוה ובמיחש למיעוט בכל מקום פליגי וליכא הכא גזירה דמקום אטו מקום. ורבה בר בר חנא נמי בעומדין על פתח מדינה דאיכא דפלחי להו ודלא כאוקמתא דר' יצחק בר יוסף. ורבא אתא ופי' דדוקא של כרכים אבל של ספרים אסורים לדברי הכל ואפי' אין עומדין על פתח מדינה ולא גזרינן כרכים אטו כפרים בין לר"מ בין לרבנן אלא חששא משום מיעוטא הוא דאיכא כרכים דפלחי להו ומיהו כפרים נמי מיעוטא נינהו לעלמא דאל"ה מוצא צלמים ליתסרו לרבנן דלמא דכפרים הוו אלא כפרים לא שכיחי בהו צלמים אלא בכרכים שכיחי בין לע"ז בין לנוי מדינה. ומדברי רש"י ז"ל נראה שלא פירשו באנדרטי אלא לדעת ר"מ אבל מדברי רבינו ב"ה ז"ל נלמוד שאף שיש בידו מקל או צפור אינו אסור אלא באנדרטי או בעומד על פתח מדינה וכ"כ הר"מ תלמידו ז"ל.