חידושי רבי עקיבא איגר על מסכת כתובות לד:

גמרא הואיל וא"ר פפא משעת משיכה הוא דאתחייב ליה במזונותיה, ה"נ משעת שאלה אתחייב באונסין קמ"ל. משמע בפשוטו דקמ"ל דאינו חייב באונסין וכמבואר בסמוך במה דאמרינן והיינו דר"פ אבל אלו היה חייב משעת שאילה היה חייב ד' וה' כיון דמחויב בקרן מכח השאלה, והוי כמו גנב בע"ש וטבח בשבת, ובאמת הסברא מוקשה דהא מ"מ חיוב קרן דגניבה ליכא דחיוב קרן דשומרים הוא ענין אחר מצד שומרים אבל לא מחמת חיוב קרן דגניבה ויש נ"מ בדינא דמצד שאלה חייב כשעת אונסין ביוקרא וזולא ומצד חיוב קרן דגניבה החיוב כשעת גניבה ביוקרא וזולא, ובשאל פרה בחול וטבחה בחול לשם גניבה דחייב ד' וה' לא מצד חיוב קרן דשאלה אלא דבטביחה לשם גניבה כיון דאיכא קנין שינוי מעשה הוי הטביחה ג"כ ענין גניבה וחיוב גניבה וחיוב טביחה בהדדי אתיין. ומה"ט נראה דמדוקדק לישנא דרבה גנב וטבח בשבת פטור דאם אין גנבם ומאי אריא טבח בשבת אפילו טבח למחרתו בחול פטור דהא ליכא חיוב גנבה, ולזה נראה דאלו טבחו בחול הטביחה עצמו הוי גנבה וטביחה, דאף די"ל כיון דגנבו תחלה אין לחייבו על הטביחה משום גנבה דאין גונב אחר גנב חייב דמ"ש דגנב אחר הגנב או שהוא עצמו חזר וגנבו, מ"מ י"ל כיון דהגנבה היה בשבת ולא קם ברשותו לשום חיוב דקלב"ם לא נעשה גנב בזה ומש"ה בטבח בחול שפיר מקרי גנבם, וא"כ בשאל פרה מע"ש וטבחו בשבת דמצד דטביחה הוי גנבה הא קלב"מ ומצד חיוב שאלה מ"מ מקרי אם אין גנבה דהא ליכא חיוב קרן מדין גנבה. ומה"ט נ"ל ליישב פסקא דהרמב"ם דפסק לדר"פ ובההיא דסמוך פסק כמאן דמתני ארישא והוי סתירה דהא אמרינן מאן דמתני ארישא ופליגא דר"פ, והה"מ כ' דהרמב"ם היה לו גירסא אחרת ולענ"ד דהרמב"ם גריס בהיפוך דבל"ק אמרי' והיינו דר"פ והיינו דמה דאמרינן שאילה חייב במזונותיה קמ"ל היינו דקמ"ל דאף דמשעת שאילה חייב באונסין מ"מ פטור מד' וה' כיון דליכא חיוב קרן דגנבה אבל לא דקמ"ל דאינו חייב באונסין דא"כ הו"ל למנקט הדין בעלמא דאינו חייב באונסין מעידן שאלה ואין לו שייכות לדין ד' וה', אלא ודאי דפירושו דקמ"ל דמ"מ מקרי אם אין גנבה כיון דחיוב קרן דגנבה ליכא, ולזה אמרי' בל"ק היינו דר"פ אבל ללישנא בתרא דאינו חייב משעת משיכה ע"כ דפליגי דר"פ דמדברי ר"פ מוכח דס"ל דבאמת חייב משעת שאלה אלא דפטור מד' וה' וכנ"ל ונכון בעזה"י:

גמרא ריש לקיש מ"ט לא אמר כר"י אמר לך כיון דאלו אתרו כו' כי לא אתרו ביה נמי חייב. תמוה לי לפי ב' תירוצים דר"ת לעיל (בתוס' ד"ה אלמא קסבר עולא) הא ע"ש תוס' דע"כ אין טעמו דעולא מגזה"כ דהנערה דדלמא מיירי רק בלא אתרו א"כ תקשי הכא לר"ל למה מוקי כר"מ הא גם לרבנן חייב קנס מקרא דהנערה ואף באתרו דהא לר"ל אתרו ולא אתרו שוים ואף אם נימא דר"ת ס"ל דאף לר"ל מ"מ הגזה"כ ראוי לאוקמיה רק במסתבר יותר דהיינו בלא אתרו ומיושב באמת קושית תוספות דלעיל על ר"ת מ"מ עכ"פ בלא אתרו הוי גזה"כ ולוקי מתני' באמת בלא אתרו ומתוקמי אף כרבנן. והתירוץ הב' (בתוס' ישינים שם) בשם ר"ת דפירכת הש"ס אלמא קסבר עולא מבושת ופגם מדאמר עולא אחותו בוגרת הא איכא בו"פ זהו פשיטא דלא שייך הכא דמ"מ הו"ל לר"ל לאוקמי כרבנן ומטעם גזה"כ ואף אם נימא כמ"ש המהרש"א לעיל (ד"ה והא קיי"ל) דמתני' דאלו נערות שיש להם קנס משמע דגם חייבים בבושת ופגם וא"כ י"ל דר"ל בא לתרץ אף מבו"פ, גם זה אינו דלענ"ד ברור דגם בו"פ הוי בכלל גזה"כ דהנערה דאתקיש להדדי בו"פ במקום קנס לקנס וכדמוכח ממה דנדחקו דפירכת הש"ס מכח פירכא דבוגרת נמי הא איכא בו"פ ולא כתבו בקיצור דפירכת הש"ס ממה דמשני כאן באחותו נערה הא מ"מ יקשה אמאי משלם בו"פ (ואין לדחות כיון דמשום קנם הוי גזה"כ דממונא משלם ולא לקי ממילא חייב בו"פ כיון דלא לקי, דהא אם נימא דהקנס מגזה"כ והיינו ע"כ משום דבעלמא חייבי מלקות שוגגים פטורים א"כ לגבי בו"פ לפטר דאף דמכח שילום הקנס לא לקי מ"ע הוי כח"מ שוגגים פטורים, ואי דנימא דזהו עדיף מדלא אתרו בממנ"פ דא"כ ממילא הדרי קושייתנו לדוכתא על ר"ל הא לרבנן גזה"כ הוא בקנס דממונא משלם ולא לקי וממילא חייב בו"פ). גם מדברי התוס' לעיל ד"ה ולאפוקי מדרנח"ב שהקשו דלמא גזה"כ מקרא דהנערה ולא תירצו דמתני' משמע דחייב ג"כ בבו"פ לדעת המהרש"א אע"כ צ"ל דבו"פ בכלל קנס דהוא גזה"כ דלשלם, ועיקר דברי ר"ת לעיל, הא דאמרינן בוגרת האיכא בו"פ דבבוגרת ליכא גזה"כ א"כ קושייתנו במק"ע לר"ל דהא באמת מתני' אתיא ג"כ כרבנן ומגזה"כ. וצע"ג: