חידושי רבי עקיבא איגר על מסכת כתובות לה.

תד"ה ומי כו' ולפ"ז מצינו למימר דמפקא מרבי ומדרבנן. קשה לי לפ"ז מה פרכי' על ר"ל ופ"ת ר"מ לוקה ומשלם לית ליה והתנא וכו' דלמא ר"מ ס"ל כר"י דלא ס"ל כתנא דבי חזקיה ובטבח בשבת מיירי בלא אתרו ביה ומתני' דבא על בתו באתרו ורישא דבא על אחותו אף באתרו דהא ר"מ ס"ל לוקה ומשלם, דכרבי לחוד לא מצי לאוקמי דא"כ דבא על בתו באתרו גם באחותו ליפטר לזה מוקי כר"מ דס' לוקה ומשלם ובאמת סבר ר"מ כרבי דחייבי מיתות שוגגים חייבים, וצלע"ג:

גמרא בפירוש רבתה תורה חייבי מלקיות כו' היכא רבתה אמר אביי אתי' רשע רשע. קשה לי איך אמר אביי (בב"מ דף צא ע"א) ה"מ ר"מ היא דאמר לוקה ומשלם, והיינו אף דטעמא דר"מ דעדים זוממין קנסא מ"מ גם בממון לוקה ומשלם כיון דכדי רשעתו דכתיב בע"ז דהוי קנס לא מיירי בממון ומלקות רק במיתה ומלקות ממילא לית לן לימוד דאין לוקה ומשלם כמ"ש תוס' בב"מ שם וכן בשמעתין דהכא (דף לד ע"ב ד"ה ור"מ) והא לאביי ל"צ קרא כלל דנילף דאינו לוקה ומשלם בגז"ש דרשע רשע ממיתה וכמ"ש התוס' להדיא דלקמן דמצרכינן קרא לממון ומלקות לא קאי לאביי דלדידיה ל"צ קרא דילפינן רשע רשע וא"כ אמאי לר"מ בממון לוקה ומשלם: ואף אם נדחוק דאביי לנפשיה ס"ל כר"י דלא דריש רשע רשע אבל אליבא דר"ל יסבור באמת דר"מ ס"ל דבממון אינו לוקה ומשלם, מ"מ קשה איך ס"ל לאביי אליבא דר"ל דאתי' רשע רשע א"כ נילף בממון דאינו לוקה ומשלם מגז"ש דרשע רשע ממיתה ובקנס אף מת ומשלם בגז"ש דרשע רשע מיתה ממלקות ואיך מוקי ר"ל מתני' כר"מ א"כ יקשה בתו דהא באמת מהראוי דבקנס מת ומשלם בגז"ש דרשע רשע וצע"ג:

גמרא אמר אביי אתיא רשע רשע רבא אמר אתיא מכה מכה. וא"ת ר"י אמאי לא דרש מכה מכה דהא בפרק החובל הוא ברייתא ובתוס' הקשו כן וי"ל להך תנא דאצטריך קרא דמכה מכה לתשלומין, ממילא ליכא אם אינו ענין וקיימי' דהקרא בהכאה שיש בו ש"פ וליכא מלקות וליכא לימוד לפטור מממון וכמו שהקשו תוס' בעצמם ד"ה אם אינו ענין ואף אם נימא דלמסקנא דמיירי בקרע שיראים מיירי גם בהכאה דש"פ דפטור מהשיראין אף דבלא"ה לא לקי היינו לר"ל דלא אתרו פטור והוי לגבי השיראין כלא אתרו, מ"מ איך נלמוד מה מכה בהמה כו' אף מכה אדם לא חלקת הא גם במזיד עדיין לא ידענו דפטור מהשיראין דהא ממילא לא לקי משום חבלה, ועיין מהרש"ל דכ' דלמסקנא דמיירי אף בהכאה ש"פ, ולענ"ד צ"ע לומר כן והתוס' דחקו ליישב קושיא זו ותמהני:

תד"ה מאי לאו כו', ודריש ונתת נפש כו', בהשקפה ראשונה, אמרתי דכוונתם הא דמחייב ר"ל ממון, היינו דדוקא בשוגג פטור דהי' שייך בי' מיתה אלו אתרו בי', אבל באינו מתכוין חייב דל"ש בי' אתרו בי', אמנם נ"ל דלית' דא"כ היכי פריך ר"ל לר"י מאי לאו אסון ממש הא גם לדידי' תקשי בלא מתכוין אף אם יהי' אסון יהי' חייב דמי ולדות: ולזה נלע"ד דכוונת תוס' דר"ל סבירא ליה דאותו ממון חייב וכמה שכתבו תוס' בסמוך לר', והיינו דר"ל ס"ל ממש דאותו ממון חייב ומש"ה ס"ל דקרא היינו אסון ממש, ונתת נפש היינו ממון, ומש"ה ניחא לדידי' קרא דלא יהיה אסון, דאם הי' אסון הי' פטור מהולדות כיון דלגבי ולדות הוי ממון אחר. דח"מ שוגגי' פטורי', ואף דתוס' כתבו בסמוך ד"ה מתניתי' כמאן, דבמתניתין דהכא הוי כמו אותו דבר ואפ"ה קאמר הש"ס דר"ל לא מוקי כר"י כיון דאלו אתרו כו', נלענ"ד דה"ק הש"ס דר"ל ס"ל דבכ"מ מלקות שוה למיתה ולר' בכ"מ אותו ממון חייב. ולחזקי' גם במלקות אותו ממון פטור, וא"כ מתניתי' דפטור בבתו ע"כ דאתי' כתנא דב"ח דגם אותו ממון פטור, וממילא גם בממזרת ואחותו משום מלקות, ולר' ע"כ מתני' מיירי באתרו בי' מדפטר בבתו, ומש"ה הוצרך ר"ל לאוקמי כר"מ דלוקה ומשלם, ור"י דס"ל דמלקות לא אתקוש מוקי למתני' בלא אתרו ומתני' אתי' כתנא דב"ח דאף אותו ממון פטור. ומש"ה פטור בבתו, כנלענ"ד נכון. אח"כ ראיתי במהרמ"ש שדחה פי' זה מכח דברי תוס' דלקמן דמתני' הוי לאותו דבר, ובחר לעצמו כפי' הראשון שכתבנו לחלק לר"ל בין שוגג לאינו מתכוין, ולולי שידעתי בעצמי מך ערכי מבלי להרים ראש נגד המהרמ"ש הי' נלע"ד עיקר כמו שכתבתי:

תד"ה אמר רב אשי כו'. דלפי האמת נפקא כולהו מתנא דב"ח כו'. לכאורה לפ"ז בחייבי מלקות וממון חייב בב' מעשים דליכא קרא לפטרו וההיא דלעיל בהדיא דמחי' קרע שיראין. י"ל דהוי בחד מעשה דבהכאת מחי' זו קרע השיראים. אך לפ"ז יקשה לתירוצם א' בתוס' בתחלת סוגיא דהא דס"ל לרבנן דבקנס לוקה ומשלם דמיירי אף בטבח בהמת חבירו בשעה שהעידו שקר הא בב' מעשים אין מלקות פוטר מממון. ולזה צ"ל דבאמת גם במלקות פטור, וע"כ משום דכדי רשעתו משמע בכל ענין אינו חייב ב' רשעיות אף בב' מעשים. רק במיתה דילפי' מאסון דלא מצינו רק בחד מעשה הוצרכו תוס' לומר דיליף מתנא דב"ח. וצ"ל דמה דנקטי תוס' בקושייתם מהא דאביי פוטר בזר שאכל תרומה וקרע שיראים, אין קושייתם לאביי דהא כיון דבמלקות ידעי' דפטור אף בב' מעשים מכח כדי רשעתו ממילא גם במיתה פטור לאביי דיליף רשע רשע. אלא דקושייתם דקאמר לעיל זר שאכל תרומה א"ב וכו' דמשמע דלרבא חייב דמיתה בד"ש אינו פוטר. אבל בלא"ה היה פטור. ובזה שפיר קשה לרבא דלא יליף רשע וגם דחי שינוי דרמב"ח דמאידך תנא דב"ח נפקא, מנ"ל לרבא דבמיתה פטור בב' מעשים: