בניהו על יומא נג:

אָמַר לְהוּ: יְהֵא רַעֲוָא דִּתְרוּם רֵישֵׁיךְ אַכּוּלָהּ כְּרַכָּא. עיין בסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע שכתבתי דהתלמיד נחשב רגל לרבו על דרך שהבן נקרא (סנהדרין קד.) כרעא דאבוה, וכן אמר (שמות יא, ח) 'צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ' עיין שם, ובזה יש לפרש בס"ד הטעם שאומרים על חכם שלא היה יכול למצוא טעם לדבריו 'לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש' והיינו רגליו תלמיד גמור ידיו תלמיד חבר, ולכן עשה רבי יוחנן דמיון לרשב"ל בידים שלו שטפח ביד אחת ביום, שלא בא רשב"ל לבית המדרש ולא יצא קול, וטפח בשתי ידים ויצא קול. וזהו שנאמר לא מָצָא יָדָיו וְרַגְלָיו בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, כלומר לא מצא עזר וסיוע לא מצד תלמיד חבר ולא מצד תלמיד גמור.

וּמִשּׁוּם רַבִּי שְׁמַעְיָה אָמְרוּ: שֶׁנּוֹתֵן שָׁלוֹם לְיָמִין, וְאַחַר כָּךְ לִשְׂמֹאל. הנה מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל שצריך לכרוע בנתינת השלום לימין ולשמאל ולפניו, ופרשתי בסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע בנתינת שלום לימין מושך שפע מחכמה שהיא בקו ימין, ובנתינת שלום לשמאל מושך מן בינה שהיא בקו שמאל, ובנתינת שלום לפניו מושך שפע מן הדעת שהוא בקו אמצעי עיין שם. ונראה לי בס"ד כי בלעם חשב להתחזק מן ג' קוין אלו, דאפשר לומר שהיה במהלכו פונה ראשו וכורע תחלה לצד שמאל, ואחר כך לצד פנים ואחר כך לצד ימין, וטעה בזה שהגביר השמאל והפך הסדר וקלקל, כי העיקר הוא כאשר אנחנו עושין תחלה לימין ואחר כך לשמאל ואחר כך לפנים. ובזה יובן בס"ד (במדבר כג, ג) 'וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי ' ראשי תיבות ש מאל פ נים י מין, עשה הסדר כך וזה הפוך, ולכן לא עלה בידו כלום בכריעות אלו, ולזה אמר (במדבר כד, ד) 'אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם' הוא ניבא על טעותו, ולא ידע מה ניבא מַחֲזֵה שַׁדַּי ראשי תיבות ש מאל ד עת י מין והוא סדר שלו, אך באמת הוא נֹפֵל בסדר זה שעשה, כלומר חסר מלשון (איוב יב, ג) 'לֹא נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם'.