בניהו על יומא מה.

רַב אַשִׁי אָמַר: חֲמִשָּׁה הֵן, וְכָל חַד וְחַד אִית בֵּיה "זָהָב" וְ"זָהָב טוֹב". פירוש אף על גב דשבעה שמות יש להם, עם כל זה מספר המינין שלהם הם חמשה, כי שם זָהָב ושם זָהָב טוֹב אין אלו מינין בפני עצמו, אלא כל אחד מן חמשה מינין הנזכר אם יש בו תערובת נקרא עליו שם זָהָב בסתם, ואם הוא מזוקק מאד שאין בו תערובת כלל נקרא זָהָב טוֹב. מיהו יש להקשות והלא יש זהב שהוא לבן ככסף שכהה מראהו, ונמצא עד עתה במלכות רוסיא ולמה לא מנאו כאן? ונראה לי דאפשר זה הוא ' זְהַב אוֹפִיר ' דְּאָתֵי מֵאוֹפִיר. והא דכתיב (שמות כה, יא) 'וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר' אין זה מין בפני עצמו אלא כל זהב מזוקק הרבה נקרא כן, ונראה לי שזה הזהב המצוי בזמן הזה בכל מקום היה נקרא מקודם ' זָהָב שָׁחוּט ' שהוא רוצה לומר רך הרבה לגבי שאר מיני זהב, ועל כן עתה מערבים עמו מעט נחושת כדי שיתקשה ויתחזק. ומה שאמר בברייתא בְּכָל יוֹם הָיָה זְהָבָהּ יָרוֹק היינו שהיה זהבה מזה הזהב המצוי בזמן הזה שהיה נקרא בתחלה זהב שחוט, ורק גוון שלו נוטה לירוק שקורין בערבי אצפ"ר.