בניהו על יומא נד.

מַאי הֲוָה קָא עָבִיד? אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: מִתְעַסֵּק בְּקַרְדֻּמּוֹ הָיָה. קשה מה שאלה זו, מסתמא נכנס להביא עצים? ועוד מעיקרא מה לנו צורך לידע מַאי הֲוָה עָבִיד? ונראה לי בס"ד כיון דהברייתא קאמר מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְעַסֵּק וְרָאָה אֶת הָרִצְפָּה, נראה שבא להודיענו שאותו העסק גלגל המאורע ההוא שאירע לו שהיה סיבה למיתתו, דאם לא כן למה האריך התנא למנקט שהיה מתעסק, הוה ליה למימר מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן שֶׁרָאָה אֶת הָרִצְפָּה מְשֻׁנָּה וכו', על כן ודאי בא ללמד דאותו העסק גלגל וסיבב מיתתו של זה, ולכן שאל מַאי הֲוָה עָבִיד דאם נכנס להוציא הוה ליה מתעסק במצוה וְשׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע ושלוחי מצוה אינם נזוקין? ותירץ נתגלגל אליו דבר זה מפני שהיה מתעסק בדרך שחוק וטיול וכן לא יעשה בבית האלהים, ולכך נתגלגל עליו דבר זה. ומאן דאמר נִשְׁמְטָה קַרְדֻּמּוֹ גם בזה פשע וחטא והיה לו להזהר במלאכתו לעשות קרדומו מהודק טפי שיצלח למלאכה, והוא עשאו רפוי, נשמט ונזרק בחוזק על הרצפה והכה על האבן שלמעלה מן הארון שבו הלוחות ששם התורה שהיא מארכת ימיו של אדם, ואיך יונף ברזל המקצר על המאריך.

וְנִרְאִין כִּשְׁנֵי דַּדֵּי אִשָּׁה. נראה לי בס"ד עשה הדמיון לדדים כי הנאת הולד מן הדדים יוצאה מבפנים, כי החלב יוצא מתוך הדדים, אבל הנאת הולד מידי אמו שמגדלתו בהם ומשמשתו בהם יוצאה מבחוץ, ולכן אמו של רב ששת אמר לו עשה בשביל דדים אלו שינקת מהם ולא פרשה לו ידיה, ואמר לו עשה בשביל ידים אלו אשר גדלוך ושמשוך, כי זו הנאה מבפנים וזו הנאה מבחוץ, וכן ישראל עיקר הנאתם מן התורה שבארון מן הפנימיות שלה ולא מן הפשט שלה, כי רובן של הלכות הם באין ברמז בתוך דברי המקרא.

רְאוּ חִבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם, כְּחִבַּת זָכָר עִם נְקֵבָה. נראה לי בס"ד הכונה מנהגו של עולם האיש נהנה משמוש אשתו ומעשה ידיה יותר מכמה משרתים, וכן הקב"ה ערב לו מעשה ישראל יותר מן המלאכים, צא ולמד מסדר קדושה שעושים המלאכים בכל יום בקדושה ובטהרה, ועם כל זה קדושה שעושין ישראל ערב לו יותר כדאיתא בפרקי היכלות אמר הקב"ה אין לי הנאה בעולמי כשעה שישראל עומדין על רגליהם ועיניהם נשואות למרום ואומרים 'קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ' ולזה אמר רז"ל יש לישראל עם הקב"ה דין אשה ובעלה, והיינו לענין חבה שמחבב מעשיהם כאשר חביבין מעשה האשה בעיני בעלה, ולזה אמר רְאוּ חִבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם , כְּחִבַּת זָכָר עִם נְקֵבָה ולא כחבת אב עם בנו או אדון עם עבדו נאמן ביתו. ומה שאמר חִבַּתְכֶם ולא אמרו אהבתכם, כי העונות יהפוך אותם הקב"ה לזכות על ידי עסק התורה שעוסקין ישראל בארבע חלקיה שהם פרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד] , רמז לדבר העין נקרא חיבה, ואם תוסיף מספר ארבעה על אות וא"ו כנגד ד' חלקים של פרדס יהיה הוא"ו אות יו"ד, ואז אותיות חובה יהיו אותיות חיבה, ולכן אומרים רְאוּ חִבַּתְכֶם.