בניהו על יומא לט.

הַצְּנוּעִין מוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶם. הא דקרי להו בשם ' צְּנוּעִין ' ולא אמר חסידים או כשרים או הגונין, נראה לי בס"ד רצונו לומר שהיו מוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶם בִּצְנִיעוּת, באופן שאינו ניכר לעיני הרואים שהם אין רצונם לאכלו, דחיישי לכבוד הלחם הקדוש שלא לזלזל בכבודו. ועוד נראה לי דקרי להו ' צְּנוּעִין ' רוצה לומר שהם דרכם להיות צנועין באכילתם בכל פעם, שאין אוכלין להדיה לפני הכל, ולכך הייו מושכין ידיהם ממנו ולא חיישי פן יהיה מזה זלזול ללחם, שנראה כאלו הם מואסים אותו. ומה שאמר הַגַּרְגְּרָנִין נוֹטְלִין וְאוֹכְלִין הכונה אחר שאלו מושכין ידיהם מחלקם שאין נוטלין אותו לאכלו, אז הַגַּרְגְּרָנִין נוֹטְלִין חלקם של אלו וְאוֹכְלִין אותו וקרי להו 'גַּרְגְּרָנִין' שלקחו מאליהן ונראה לי דגרגרן לשון גרירה דלא סגי ליה בשלו אלא גורר משל אחרים ואוכל.

וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּטַל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרוֹ וְהָיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ "בֶּן חַמְצָן" עַד יוֹם מוֹתוֹ. הקשה הרי"ף הוה ליה לקראו 'חַמְצָן' ולמה קראוהו 'בֶּן חַמְצָן'? ונראה לי בס"ד כי הוא לא היה גוזל לחטוף חלק חבירו בדרך גזלה, אלא היה יודע שחבירו הוא מן הצנועין שברור לו שימשוך ידו מחלקו, לכך היה מקדים ליקח חלק חבירו זה קודם שיקדמנו אחר, וזה גרע מן גרגרן כי גרגרן אינו לוקח חלק חבירו אלא עד שיראה שמשך ידו ממנו, אבל זה לוקח חלק חבירו קודם שראה שמשך ידו ממנו, ולכן חַמְצָן ממש לא מקרי כי הוא לא לקח חלק חבירו, אלא בעבור שידע בבירור שחבירו ימשוך ידו ממנו, ואם לא היה יודע כן לא היה לוקח דלאו גזלן הוא, אבל נקרא 'בֶּן חַמְצָן' שהוא מדרגה שנית לחמצן הואיל שלקח קודם שמשך חבירו ידו, דלעיני הרואין נראה גזלן.