בניהו על יומא לח.

פַּעַם אַחַת מָצָאתִי אֶחָד מִבְּנֵי בְּנֵיהֶם, אָמַרְתִּי לוֹ: אֲבוֹתֶיךָ בִּקְּשׁוּ לְהַרְבּוֹת כְּבוֹדָם וְכוּ'. קשא והלא הם שלא רצו ללמד, כונתם היתה בשביל כְּבוֹד הַמָּקוֹם, שלא יעשו כן בבתי עבודה זרה, ועוד אומרו עתה כְּבוֹד מָקוֹם בִּמְקוֹמוֹ עומד, והלא עתה חרב בית המקדש ואין מקיימים מצות הקטורת? ונראה לי בס"ד מה שאמר בִּקְּשׁוּ לְמַעֵט כְּבוֹד הַמָּקוֹם, הוא על אשר שלחו להם חכמים אחר כך שיבואו ויעשקו ולא באו עד שכפלו להם שכרם, ומה דבני ובני נשארה מצות ההקטרה בחסרון מעלה עשן, מחמת שנתנו עיניהם בממון להרבות שכרן. ומה שאמר עַכְשָׁיו כְּבוֹד מָקוֹם בִּמְקוֹמוֹ , כי אף על פי שחרב בית המקדש עושין הקרבה במקדש של מעלה, ועוד גם למטה הלימוד שלם, הרי הוא כמעשה ממש דכתיב (הושע יד, ג) 'וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ', וכתיב (ויקרא ז, לז) 'זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה' (מנחות קי.) כל הקורא בפרשת עולה כאלו הקריב עולה וכו' ונמצא כְּבוֹד מָקוֹם בִּמְקוֹמוֹ.