בניהו על יומא לז.

בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מַזְכִּיר שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתֶּם "הָבוּ גֹדֶל לֶאֱלֹקֵינוּ". פירוש תאמרו בשכמל"ו [בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד] . יש להקשות מהיכא נודע דקאי על בשכמל"ו? ונראה לי בס"ד דכתבו המפרשים ז"ל אותיות בשכמל"ו נגדלים מן שם הוי"ה, שאותיות אלו הם סמוכים לשם הוי"ה במקראות דהיינו אות ב' בכתוב (שמות יד, לא) 'וַיַּאֲמִינוּ בַּ הֳ', ואות ש' בכתוב (תהלים קמד, טו) ' שֶׁ הֳ' אֱלֹהָיו', ואות כ' בכתוב (תהלים קיג, ה) ' כַּ הֳ' אֱלֹהֵינוּ', ואות מ' (בראשית כד, נ) ' מֵ הֳ' יָצָא הַדָּבָר', ואות ל' (תהלים יג, ו) 'אָשִׁירָה לַ הֳ', ואות וא"ו בכתוב (שמות יג, כא) ' וַ הֳ' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם', וחוץ מששה תיבות אלו לא יש אותיות נטפלים לשם הוי"ה ב"ה מלפניו, נמצא באלו נגדלה אותיות השם ב"ה, שגם אותיות אלו המה יהיו קודש שאינם נמחקים, ולפי זה יש לפרש שפיר אומרו הָבוּ גֹדֶל לֶאֱלֹקֵינוּ על בשכמל"ו, כי באותיות יש הגדלה לשם אלהינו בענין קדושת השם. ומה שאמר אַתֶּם תְּנוּ בְּרָכָה , נראה לי בס"ד בְּרָכָה 'רב כה' זה יחוד בשכמל"ו שהוא יחוד המלכות שנקראת 'כה' שבו תתרבה ותגדל.