בניהו על תענית טז

מַאי "נָתְנָה עָלַי בְקוֹלָהּ" (ירמיהו יב, ח) ? זֶה שְׁלִיחַ צִבּוּר הַיּוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה, שֶׁאֵינוֹ הָגוּן. נראה לי בס"ד דידוע דכל התפילות שתקנו אנשי כנסת הגדולה הם צורך תיקון עולמות העליונים כי אף על פי שפשט הלשון הם בקשות צרכי עולם הזה באמצעיות על עולם הזה מכל מקום התוכיות שלהם צורך גבוה הם וזה שליח צבור שיורד להתפלל לפני התיבה רוצה לומר כפי התיבות של התפלה שמוציא מפיו שאינו מתכוין בתפלתו לצורך גבוה אמר עליו נָתְנָה עָלַי דוקא, צורך גבוה שהוא תיקון העולמות העליונים בְקוֹלָהּ בלבד אין לו שום כונה פנימית ובאמת תיקון העולמות לא יהיה אלא על ידי הכונה שבלב ולא בקול בלבד! או יובן בס"ד על פי מה שביארנו לעיל בביאור מאמר דעו לפני מי אתם מתפללין (ברכות כח:) שפירש רבינו האר"י ז"ל הכונה שיתכוונו בתפלתם להמשיך אור מחכמה שהיא סוד יו־ד דשמא קדישא שהוא לפני בחינת 'מי' שהיא בינה סוד ה־א ראשונה שנקראת 'מי' וכנזכר לעיל. ולזה אמר נָתְנָה עָלַי על יוד להמשיך מחכמה שהיא סוד יוד בְקוֹלָהּ בלבד כי חושבין שבקול בלבד יכולין להשלים המחשבה זו של אור יו־ד שהוא סוד חכמה ואינו כן כי זהו סוד המחשבה ואינו נמשך אלא על ידי שלימות המחשבה של המתפלל. ובאופן אחר נראה לי בס"ד דידוע מה שכתוב בתיקונים תיקונא תריסר דף כ"ז דהגוף נקרא נעל שכתב וז"ל אמר קדשא בריך הוא למשה 'אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ' (שמות ג, ה) הכא רמיז דאתפשט מן גופה דיליה דאיהו נעל לגבי גופא אחרא דאתלבש כד איתקריב עד כאן לשונו. והנה שליח צבור המתגאה ומתנאה בקולו בלבד נמצאת תפלתו היא רק גוף בלבד ואין בה נשמה כמו שאמרו חז"ל 'תפלה בלי כונה כגוף בלי נשמה' כי כיון דאינו הגון אינו מתפלל בכונה וזהו שנאמר נָתְנָה עָלַי בְקוֹלָהּ, על כן שאם תצרף אותיות עָלַי באותיות כן יהיה צירוף נְעָלֶיךָ הוא גופא אשר אמר עליו השם יתברך למשה רבינו ע"ה שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ, ולזה אמר נָתְנָה עָלַי רוצה לומר אותיות על ידי קוֹלָהּ נתנה אותם, על כן שבתפלתה שהיא בקולה לא נמצא אלא רק צירוף נְעָלֶיךָ שהוא אותיות עָלַי ואותיות כן, שהתפלה היתה רק גופא דאקרי נְעָלֶיךָ ולית ביה נשמתא ולכן שנאתיה.