בניהו על תענית יא:

אֵין תַּלְמִיד חָכָם רַשַּׁאי לֵישֵׁב בְּתַעֲנִית, מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֵט מִמְּלֶאכֶת שָׁמַיִם. נראה לי בס"ד הכונה על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל כי בעסק התורה ממשיך האדם לנפשו שפע ומזון ממקום גבוה שהוא מן החכמה בסוד וְהַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ (קהלת ז, יב) כנזכר בזוהר בפרשת בשלח והם סוד מוחין דגדלות, אמנם ביום תעניתו נזון ממקום גרוע שהוא ממוחין דקטנות בלבד כנזכר בשער רוח הקודש דף יא עיין שם. וידוע דהנפש מכונית בשם שמים כמו שנאמר רז"ל (סנהדרין צא:) 'יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל' זו הנשמה 'וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ' (תהלים נ, ד) זה הגוף, ולזה אמר שהוא ממעט במלאכת שמים רוצה לומר תיקון ומזון הנשמה שנקראת 'שמים'. גם עוד קאי על עולמות העליונים גם כן כי כיון שממשיך לנפשו ימשך גם לעולמות העליונים שהם משורש נפשו ולמטה וזהו שאמר מְּמַעֵט מפני שמושך ממוחין דקטנות ולא ממוחין דגדלות.

רַב כַּהֲנָא מַתְנִי: בְּחָלוּק לָבָן שֶׁאֵין לוֹ אִימְרָא. פירש רש"י היה מחוט אחד כל החלוק ולא כבגדים שלנו שתם חתיכות ותפורים ביחד ועיין בסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע מה שכתבתי בס"ד טעם בדבר זה עיין שם. ועוד נראה לי בס"ד טעם בזה דידוע מה שאמר הגאון השל"ה ז"ל דכל מצוה מן רמ"ח מצות יש בה כללות כל הרמ"ח והצדיק שכוחו רב אם יעשה מצוה כתקנה בשלימות יעשנה שלמה בפרצוף שלם שיש בו כל רמ"ח אברים וזה היה כוחן של אבותינו הקדושים דאמרו רז"ל (יומא כח:) קיים אברהם אבינו ע"ה כל המצות ואפילו ערובי תבשילין כי במצוה אחת מן ז' מצות קיים כל המצות ואפילו של דרבנן אך עמא דארעא כל אחד יעשה המצוה באבר אחד שהיא תלויה בו דוקא. ובזה מובן הטעם ששמש משה רבינו ע"ה בחלוק העשוי כל חלקים שלו בחוט אחד לרמוז שמצוה שעושה אף על פי שהיא מצוה אחת עושה בה פרצוף שלם שמקיים בה כל חלקים של רמ"ח איברים. או יובן בס"ד קרוב לזה דכל מצוה ותיקון שעושין בני אדם אינם יכולים לעשות כל אחד ואחד דבר שלם אלא צריך להצטרף עמו עוד מעשים של אחרים וכן התפלה שהיא במקום עבודה אין היחיד יכול לעשות תיקון שלם בתפילה כמו שעושין הציבור שהם עשרה לפחות אבל משה רבינו ע"ה נפיש זכותיה דאף על פי שעושה המצוה ותפלה ביחיד עושה בה תיקון כמו מצוה ותפלה של רבים, ואמרו רז"ל מן המצות עושה חלוק של אור וכן מכל תפלה ולכן משה רבינו ע"ה בימי המלואים שמש בחלוק לבן שהוא ארוג מחוט אחד לרמוז שעבודה שעושה אינו נצרך להשלימה מחלוק אחרים ואינו צריך שיתחסר ויצטרף עמו כלום מזולתו וגם נבואתו היתה קול בקול ושניהם משלו. ומה ששאלו שאלה זו למר עוקבא, שהוא היה נשיא ואב בית דין בבבל והיו כותבין לו חכמי ארץ למאן דזיו ליה כבר בתיה שלם שהיו רואין ניצוץ אור מאיר על ראשו מעין שהיה למשה רבינו ע"ה דנקרא בת בתיה ולכך בעת שהלך להנזר וראו האור שהיה על ראשו כדוגמת משה רבינו ע"ה שאלו אותו שאלה זו על משה רבינו ע"ה.