בניהו על תענית יא.

רַב פָּפָּא, כָּל פַּרְסָה וּפַרְסָה אָכִיל חֲדָא רִיפְתָּא, קַסָבַר מִשּׁוּם מַעְיָנָא. לכאורה יש לומר הכונה כנגד כל פרסה ופרסה אכל חדא אם יש לו לילך ד' פרסאות ביום אוכל קודם שהולך ד' ככרות אך נראה יותר בכל חדא וחדא אכל ככר אחר שעומד בכל פרסה ואוכל ככר והטעם משום מעיינא דאם אוכל ד' ככרות בבת אחת והולך לו ד' פרסאות אז בתחלת הליכתו בטנו מלאה ויתחלחלו מעיו מחמת מלוי הכרם מה שאין כן אם יאכל חד ככר והולך אין כריסו מלאה ואף על פי שאחר הילוך פרסה לא נתבטל כל הככר והוא אוכל עוד ככר שני עדיין אין כריסו מלאה שהיא לא תתמלא בככר אחד או שתי ככרות, והא דנקיט חידוש זה ברב פפא יש אומרים מפני שהיה בעל בטן וכריסו רחבה ואינה מתמלאת כשיעור מאכל כל אדם ויש מפרשים משום שדרכו בביתו לאכול הרבה כפי כוחו לכן גם כשאוכל בדרך שצריך למעט היה אוכל כך ולא אכפת לו. ונראה פירוש ראשון עיקר דאף על גב דמצינו בגמרא שהיה דרכו של רב פפא לאכול עם כל זה מצינו דרבינא היה דרכו לאכול כפליים על רב פפא כדאיתא בפסחים דף פט: והוה ליה לאשמעינן תלמודא יותר על מנהגו של רבינא כשהיה מהלך בדרך, על כן יש לומר דההפרש הנוגע למעיינא הוא רק באדם שיש לו בטן גדולה וכרם רחבה דאינה מלאה ברבוי המאכל אבל אם בטנו כשאר אדם ורק כפי כח גופו אוכל כפלי כפליים על שאר אדם אין הפרש בינו לבין שאר אדם במששה זו דהיא משום מעיינא.

בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם לְבֵית עוֹלָמוֹ, כָּל מַעֲשָׂיו נִפְרָטִין לְפָנָיו, וְאוֹמְרִים לוֹ: כָּךְ וְכָךְ עָשִׂיתָ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, בְּיוֹם פְּלוֹנִי. הא דמפרשים לו על המקום ועל היום מפני כי איכות העבירה תגדל מחמת המקום ומחמת היום כי ודאי פוגם בה אם תהיה במקום מקודש וביום מקודש בשבת וכיוצא יותר ממקום חול ויום חול וכן הענין בתורה ומצות יגדל וירבה איכותן מצד המקום ומצד היום דאינו דומה לומד תורה בבית הכנסת ובית המדרש ללומד תורה בביתו וכן אינו דומה לומד תורה ביום שבת קודש ללומד בחול.