בניהו על תענית י:

אַל תִּתְעַסְּקוּ בִּדְבַר הֲלָכָה, שֶׁמָּא תִּרְגַּז עֲלֵיכֶם הַדֶּרֶךְ. קשה הכתוב (בראשית מה, כד) אומר אַל תִּרְגְּזוּ דקאי עלייהו והוא דורש על הדרך? ונראה לי בס"ד כיון דעוסקים בדבר הלכה שהוא עיוני יש בזה מלחמתה של תורה ודרך הלוחמים זה בזה במלחמתה של תורה שנראין רוגזים זה בזה לפי שעה מתוך דבריהם ולכן אמר לו אל תרגזו בדבר הלכה כדי שלא תרגז עליכם הדרך שתתעו.

שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְּהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, וְאֵין בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה, רְאוּיִין לִשָּׂרֵף. נראה הטעם שדן אותם בשריפה מפני שהתורה נמשלה לאש דכתיב הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם הֳ' (ירמיהו כג, כט) , וכיון שלא דברו בה ראויים לישרף באש. אי נמי כיון דאמר וְאֵין בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה משמע אפילו הולכים וכל אחד מהרהר בלבו בתורה לא מהני אלא בעינן שיוציאו דברי תורה בפיהם לדבר בם זה בזה. וידוע מה שאמרו בזוהר הקדוש 'תורה מבינה נפקא' וידוע כי הבינה היא סוד שם אהי־ה שהוא מספר מאתים ועשר כי כל דבר שבקדושה כלול מעשר ועשרה פעמים כ"א גימטריא ר"י ולכן כיון שלא דברו דברי תורה שהיא בסוד ר"י בשפה שלהם הרי הם ראויים לשריפה כי חיבור ר"י עם אותיות 'שפה' יהיה מזה צירוף שריפה והוא מדה כנגד מדה שלא הכניסו תורה שהוא סוד ר"י בשפה שלהם יכנסו אותיות ר"י תוך שפה ויהיה צירוף שריפה. אי נמי התורה נקראת אִמְרֵי שֶׁפֶר ומבינה שהיא אות ה־י דשמא עלאה קדישא על כן כיון דלא דברו בה ראויים לשריפה דאותיות שריפה הם אותיות ה־י ואותיות שפר שיצטרפו ויכנסו זה בזה מדה כנגד מדה.

אַל תַּפְסִיעוּ פְּסִיעָה גַּסָּה, וְהַכְנִיסוּ חַמָּה לָעִיר. נראה לי בס"ד דמפיק לה מדכתיב (בראשית מה, כד) אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ ודרכו של אדם ההולך בכעס ורוגז לילך פסיעות גסות. וזהו אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ רוצה לומר אַל תַּפְסִיעוּ פְּסִיעָה גַּסָּה שנראין לעיני הרואין כאלו אתם רוגזים והולכים וכן נמי מפיק מהאי עוד שיכנסו חמה לעיר שלא ילכו במחשך כי ההולך במחשך דרכו לפסוע פסיעות גסות שהרואהו חושב שהולך ברוגז וכעס.

לְעוֹלָם יֵצֵא אָדָם בְּכִי־טוֹב, וְיִכָּנֵס בְּכִי־טוֹב. נראה דהקדים היציאה מפני דהיציאה מפיק לה מקרא להדיא דאמר הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ (בראשית מד, ג) .

הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, אַל יֹאכַל יוֹתֵר מִשְּׁנֵי רְעָבוֹן. יש להקשות כי יש שיעור קצוב למאכל בשני רעבון כדי שאומר לא יאכל יותר משיעור זה? והכי הוה ליה למימר ימעט באכילתו כמו שני רעבון! ונראה לי בס"ד דיש לשני רעבון שיעור קצוב דהיינו שיאכל רבע שיעור אכילתו ואמרתי טעם לזה כי הגוף בנוי מן ארבעה יסודות שהם 'אש רוח מים עפר' וכולם נהנים ונזונין מן האכילה אך שלשה חלקים של שלשה יסודות 'אש מים רוח' הגם דנהנים מן אכילה מכל מקום אם לא יאכל האדם יתקיימו ורק חלק יסוד העפר המעורב עמהם אי אפשר להתקיים בלא אכילה כלל ואם ישאר בלא אכילה ימות בר מינן. ולכן בשנות רעבון יאכל כדי קיום וכיון דשלשה חלקים יתקיימו בלא אכילה ורק חלק הרביעי המעורב עמהם אי אפשר להתקיים בלא אכילה לכן יאכל האדם רבע שיעור אכילתו הנהוגה ויתקיים בזה כי כיון שיאכל שיעור המזון לחלק הרביעי שהוא מיסוד העפר סגי ליה כי האכילה עיקרה מזון העפר שהם במקום אחר עומדין וכיון דאיכא טעמא בשיעור שני רעבון שהוא רבע אכילתו לכך אמר לא יאכל יותר משני רעבון. ואמרתי סימן לדבר זה רעב אותיות רבע רמז שבשנות הרעב יאכל רבע השיעור.