בניהו על סוכה לז:

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: צוֹפֶה הָיִיתִי בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁכָּל הָעָם הָיוּ מְנַעְנְעִין בְּלוּלְבֵיהֶן, [פֵּרוּשׁ כְּבֵית שַׁמַּאי] וְהֵם לֹא נִעְנְעוּ אֶלָּא בְּ"אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא" . יש להקשות למה הוצרך לפרש בדבריו שכל העם היו מנענעין כבית שמאי, לימא צוֹפֶה הָיִיתִי בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁלֹּא הָיוּ מְנַעַנְעִין אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיוּ מְנַעַנְעִין אֶלָּא בְּ"אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא בִּלְבַד? ונראה לי בס"ד שבא ללמדנו בזה שני לימודים, האחד דהעושה כבית שמאי בכהאי גונא לא עביד איסורא, דלא דמי להא דרבי טרפון בריש ברכות דהטה לקרות כבית שמאי ונסתכן, יען דכאן נענעו בְּ'אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא' והוסיפו לנענע גם בְּ'אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָא' ומה בכך? דגם אם ינענע בשאר פסוקים עוד אין מוחין בידו! ולכן אמר בעת שראה את רבן גמליאל ורבי יהושע מנענעין לא היו לבדם מנענעין אלא גם שאר העם היה בידם לולב והיו גם כן מנענעין, ואם כן רבן גמליאל ורבי יהושע ראו את העם מנענעין גם בְּ'אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָא' ולא מיחו בידם. ועוד בא ללמדנו אף על פי שכל העם היו מנענעין בהושיעה וגם בהצליחה ואין כאן איסור משום דעבדי כבית שמאי, לא אמרינן אל ישנה האדם מן המנהג מפני המחלוקת כדאמרינן בשאר דוכתי אלא יכול לעשות כמנהגו הטוב שלא ינענע אלא בהושיעה נא, דהא רבן גמליאל ורבי יהושע אף על גב דראו העם מנענעין גם בהצליחה הם לא נענעו אלא בהושיעה.

מוֹלִיךְ וּמֵבִיא, כְּדֵי לַעֲצֹר רוּחוֹת רָעוֹת. נראה לי גם רבי יוסי בר חנינא מודה בהא דאמר רבי יוחנן 'מוֹלִיךְ וּמֵבִיא לְמִי שֶׁאַרְבַּע רוּחוֹת שֶׁלּוֹ', אך אומר דאין הכונה בהולכה והובאה להראות שעושה מצוה זו לשם השם שארבע רוחות שלו, אלא הכונה בהולכה והובאה זו לבקש מהשי"ת שארבע רוחות שלו שיעצור רוחות רעות, וכן מעלה ומוריד, היינו לבקש מהשי"ת שהשמים והארץ שלו לעצור טללים רעים.