בניהו על סוכה כה.

אוֹתָם אֲנָשִׁים מִי הָיוּ? נוֹשְׂאֵי אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף הָיוּ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִישָׁאֵל וְאֶלְצָפָן הָיוּ. הקשה הריטב"א ז"ל מאי קשיא ליה מִי הָיוּ, וכי סלקא דעתך דלא הוו בישראל טמאי מתים? עיין שם. ונראה לי בס"ד דבכתוב יש לשון יתר דאמר (במדבר ט, ו) 'וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם', ותיבות 'אֲשֶׁר הָיוּ' יתרין דסגי לומר 'וַיְהִי אֲנָשִׁים טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם', לכן דייק לומר דהם היו טמאים ידועים דידועה ומפורשת טומאתם לכל, וחד אמר נוֹשְׂאֵי אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וחד אמר מִישָׁאֵל וְאֶלְצָפָן אשר נטמאו על פי הדיבור וטומאתם ידועה לכל ישראל. ועוד נראה לי בס"ד דקשיא ליה מכתוב שאחריו שאמרו 'לָמָּה נִגָּרַע' דתיבת לָמָּה לשון תרעומת הוא ואם היו טמאי מתים כדרך כל הארץ על מה מתרעמים דמזלם גרם שנטמאו ושנו ולא נזהרו מלשמור עצמן מן הטומאה של מת, או בהכרח של טומאת קרובים דגזרת הכתוב הוא דטמא לא יקריב ולא שייך להתרעם בזה ולומר 'לָמָּה נִגָּרַע'? לכן פירש חד אמר נוֹשְׂאֵי אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף הָיוּ, דנטמא על פי הדבור שצוה ה' לישא ארונו, וחד אמר מִישָׁאֵל וְאֶלְצָפָן הָיוּ, דגם כן נצטוו להטמאת על פי הדיבור, ולכן אמרו 'לָמָּה נִגָּרַע' כי דבר זה הפסדנו על ידי קיום המצוה של הקב"ה, ולמה נגרע להפסיד בזה המצוה היקרה של קרבן פסח, וכי בשביל שאני זכר לקיים מצוה הפסדתי מצוה אחרת? ועוד כי זו מצוה וזו שכרה שנפסיד בה מצוה אחרת יקרה?!