בניהו על סוכה כו.

בְּמוֹסֵר שְׁנָתוֹ לַאֲחֵרִים. נראה אף על גב דאמר 'לַאֲחֵרִים' לשון רבים סגי בחד, וכמו שכתב רש"י ז"ל, אבל בשנים לאו משום דכל אחד סומך על חבירו ואינו נותן דעתו עליו היטב, ונמצא קרח מזה ומזה. אך קשא מה יענה רב יוסף לקושיא דרב משרשייא דהקשה עַרְבָךְ, עַרְבָא צָרִיךְ? ונראה לי בס"ד דסבירא ליה לרב יוסף כיון דזה דבר מצוה שלובש תפילין לא גזרו שמא השומר ישכב וישן, וכהאי גונא מצאתי להרב מג"א ז"ל (סימן ער״ה ס״ק ד) בדין קורא לאור הנר בליל שבת שתירץ לקושית מהרי״ל על פי סברא זו שכתב דוקא בקריאה התירו, אבל מילי של רשות לאו, עיין שם וכן סבר רב יוסף, אבל רב משרשייא סבירא ליה דאין לחלק בין מצוה למצוה. וראיתי להרב תוספת שבת (סימן ער״ה) שכתב על דברי המג"א ז"ל דאין זה מספיק, דאם כן רכיבה לדבר מצוה כגון שרוצה לילך לדבר מצוה לשתרי! ודוחק לומר דגבי רכיבה שאני, כיון דאיכא רכיבה של רשות אבל קריאה לא שייך אלא בהמצוה דהא ליתא, דהא איכא נמי קריאת אגרת שלומים דשרי עד כאן עיין שם, ולפי דברי הרב תוספת שבת הא דידן ניחא, דבתפילין ליכא לבישת תפלין של רשות אלא הכל מצוה ולהכי לא גזרו בה. עוד ראיתי להרב ברכי יוסף ז"ל (סימן ער״ה) שהביא קושיא על המג"א ז"ל מסימן תקפ"ו בשופר של ראש השנה אינו עולה באילן ואינו שט במים להביאו, וכיון שהוא למצוה אמאי לא שרינן דיעלו שנים או ישוטו כי היכי דשרינן לקרות שנים לאור הנר? עיין שם. ואנא עבדא תרצתי בס"ד לקושיא זו דלא קשה מידי דהתם בעולין באילן ושטין במים, כיון דהם עולין ביחד ושטין ביחד שמא זה השומר גם כן יצטרך לזמורה ולעשות חבית של שייטין, דאם נאמר להתיר כגוונא דזה עומד על שפת הנהר ורואה את חבירו השט, וכן זה עולה באילן וזה עומד תחת האילן לשמרו לא תתקיים גזרת חכמים בזה, ומוכרח לאסור בכל גוונא בין אם שט עמו לשמרו ועולה עמו לשמרו, בין אם עומד תחת האילן לשמרו ועומד על שפת הנהר לשמרו, מה שאין כן בקורא לאור הנר זה השומר אין בידו ספר לקרות ואינו קורא כלל, ודאי יוכל לשמור את זה הקורא דליכא לחוש שמא זה השומר יצטרך לקרות וישכח ויטה, דחששה זו אינה אלא בנשמר, מה שאין כן באילן ושט כמו שתחוש בנשמר תחוש בשומר, בהיכא דעולה עמו לאילן או שט עמו בנהר, ואם יעשו חילוק בהיתר בהיכא דעומד על שפת הנהר והוא נהר קטן שאין בו שיעור הרבה לא פלוג רבנן, ועוד בעולה באילן ודאי אם לא יעלה עמו, איכא למיחש אם הוא אילן גדול וענפיו מרובים, דאפשר שיחתוך ואין השומר רואהו, לכך גזרו בכל גוונא. פש גבן לבאר מה דקשיא לן בדברי רב משרשייא דסבירא ליה 'עַרְבָךְ, עַרְבָא צָרִיךְ' דדילמא השומר ישן, אם כן בהך דנר אמאי התירו בשומר ולא גזרו שמא ישן השומר? ונראה לי בס"ד דגבי נר הם שני מיגי גזרות דגבי הקורא הגזרה שמא יטה, וגבי השומר הגזרה שמא ישן והוה ליה כעין גזרה לגזרה ולא גזרי בהכי, אך גבי תפילין חד מין גזרה היא דהן גבי הלובש והן השומר חד מין גזרה היא, דהיינו שמא ישן השומר.