בניהו על סוכה יד.

אַף תְּפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים, מְהַפֶּכֶת מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמִּדַּת רַגְזָנוּת לְמִדַּת רַחֲמָנוּת. פירוש מהפכים נֶגַע לָעֹנֶג, וְנֶגֶף לְגֶפֶן, וּפֶשַׂע לְשֶׁפַע, וכן יצחק אבינו ע"ה ראה שיש נכח אותיות רבקה אשתו אותיות גרוש דרומזים שתשאר עקרה שצריך לה גרוש, והוא התפלל שתתעבר והפך צרוף גרוש לצירוף שרוג שהוא לשון התחברות כמו (איכה א, יד) 'יִשְׂתָּרְגוּ עָלוּ עַל צַוָּארִי', וכן פסוק (מלכים א' ז, יז) 'שְׂבָכִים מַעֲשֵׂה שְׂבָכָה' תרגומו שרגו עובד שריגו, וכלשון חז"ל (משנה מועד קטן א, ח) 'משרגין את המטות' וכנזכר בשרש כי אשה שנתעברה יהיה לה התחברות חזק עם בעלה ולא יעשה לה גרוש. אך מקשים עקרות דרבקה אבינו ע"ה לא היתה מצד הרוגז ח"ו אלא מאהבה כדי שתתפלל כי הקב"ה יתאוה לתפילת הצדיקים? ונראה לי בס"ד דהאבות לא היה דרכם להתפלל על שום מחסור על עצמם להדיה, חדא דאין חבוש מתיר עצמו (ברכות דף ה:) , ועוד לא היו רוצים ליהנות ממעשה נסים להדיה לעצמן, אך היו מתפללין על אחרים בעבור אותו מחסור וממילא נזכרין ונושעים הם, וכן כאן יצחק אבינו ע"ה לא התפלל על אשתו להדיה אלא התפלל על עקרות שיש בעולם וממילא נפקדה אשתו. ובזה ניחא לתרץ קושיא אחת אמאי המתין עשרים שנה, די להמתין עשר שנים ויהיה מתפלל? ובזה ניחא דהוא היה רוצה להתפלל בכללות על כל עקרות שיש בעולם, וקודם עשרים שנה לא מצא ברוח הקודש שעקרות שבדור ראויים הם לתפלתו שיתפלל עליה, ואחר עשרים מצא ברוח הקודש כן, והתחיל להתפלל על עקרות שבעולם, וממילא נפקדה אשתו, וכן אמרו רז"ל (מדרש רבה נג, ח) להדיה נפקדה שרה נפקדו כמה עקרות עמה נפקדה רבקה נפקדו כמה עקרות עמה.