בניהו על שבת פו.

מִנַּיִן לְפוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זֶרַע בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהִיא טְמֵאָה? שֶׁנֶּאֱמַר: "הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה". הא דלא אמר שיעשו הזאה שלישי ושביעי משום טומאת מת, מפני שעדיין לא עשה פרה אדומה, ומוכרח שנשארו טמאי מת שהיא טומאה חמורה, ומכל מקום קפיד על טומאה דקרי שהיא קלה, מפני שזו טומאה יוצאה מגוף האדם כמו שכתב התוספות ז"ל. ובזה נראה לי מדרש פליאה וזה לשונו: מדין מת אתה למד טבילה לבעלי קריין גם בזמן הזה , והוא פלא! ובזה ניחא מה שאמר 'מדין מת' תיבת מת הוא ראשי תיבות: מתן תורה, כלומר מדין מתן תורה דקפיד על טהרה דטומאת שכבת זרע, אף על גב דבלאו הכי הם טמאים טומאה חמורה דמת, אתה למד טבילה לבעלי קרי גם בזמן הזה, דאף על גב דליכא אפר פרה דבלאו הכי הם טמאים טומאה חמורה דמת, צריך לטבול להטהר מטומאת קרי, כיון דיוצאה מגוף האדם. ודע, דאף על גב דקרא דמילה בספר בראשית, וקרא דפליטת שכבת זרע בספר שמות, הקדים התנא ללמדנו דין פולטת שכבת זרע דנקיט להו כסדר מציאותם בעולם, דתחלה מזריע ואחר כך נעשה הולד ומלין אותו. והא דהקדים לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית לְסִיכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אף על גב דהיא הלכתא למשיחא, נראה לי בס"ד, משום דזו ראיה שלה מפסוקי נביאים, וזו מפסוקי כתובים, ועוד בסיכה אין ראיה גמורה לדבר אלא זכר לדבר.