בניהו על שבת נד

אָמַר לֵיהּ: שִׁינְנָא, רֵישָׁךְ בִּקְרִירֵי, רֵישָׁא דְּרֵישָׁךְ בַּחֲמִימֵי. נראה לי בס"ד, בסדר תשר"ק עומדת אות ק' תחת אות ר', ואז יהיה מהם צירוף 'קַר' וזה שאמר רֵישָׁךְ בִּקְרִירֵי, רוצה לומר אות רי"ש המורה על אדם גדול שהוא 'ראשיי' בִּקְרִירֵי , שיש לחברו עם אות ק' שהוא תחתון ממנו. אבל רֵישָׁא דְּרֵישָׁךְ בַּחֲמִימֵי, רוצה לומר אותיות שהם ראשיים לאות רי"ש הם אותיות 'תש' בַּחֲמִימֵי , כי תשות כח תבא מן החמימות, ואבירות כח מן הקרירות, ולכן בחורף יהיה האדם גבור וחזק יותר מן הקיץ. והנה עיקרו של משל זה אמרוהו איניש על הנכנס לגיגית שבמרחץ לרחוץ בה, אם מצא אותה קרירא ודאי ראש של הראש כגון נשיא וכיוצא שנכנס קודם ממך מצאן עדיין חמין, כי בכל דבר המתעצל מפסיד.