בניהו על שבת נג

מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד, שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה גִּדֶּמֶת, וְלֹא הִכִּיר בָּהּ עַד יוֹם מוֹתָהּ. דקדק הרב עיון יעקב ז"ל, וביום מותה איך הכיר בה? ותירץ, אפשר שהיא גילתה לו הענין הזה לנחם אותו שלא יצטער על מיתתה, עיין שם והוא דוחק מאד. ונראה לי בס"ד, כי אפשר שהיא עשו לה הרופאים יד של עץ או מדבר אחר בחכמה, ונתנו במקום הקטועה, ואין ניכר לעיני בני אדם, וכאשר עושין כן בערי אירופא. ואחר שמתה, כשבאו לטהר אותה ברחיצה כנהוג, נסתפקו הרוחצין אם תשאר יד החדשה מחוברת בגופה כדי שלא תקבר חסירת אבר, או דלמא יסירו אותה היד הנוספת לה, ושאלו מבעלה איך לעשות? והשיב מה שהשיב ואז ידע שהיתה גידמת.