בניהו על שבת קכט:

חֲמִשָּׁה דְּבָרִים קְרוֹבִים לְמִיתָה יוֹתֵר מִן הַחַיִּים וְאֵלּוּ הֵן: אָכַל וְעָמַד, שָׁתָה וְעָמַד, יָשַׁן וְעָמַד, וְהִקִּיז דָּם וְעָמַד, שִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ וְעָמַד. פירוש קפץ לעמוד במהירות קודם שנחה הלגימה ונתיישבה בחדרי בטנו. וכן בשתיה, וכן בשינה שקפץ ועמד תיכף כשהקיץ, קודם שנתפשט הדם שלו בכל איבריו וגידיו, וכן שמש ועמד תיכף אחר ההזרעה, ולא שהה על הבטן עד שימות האבר.

דְּנָפֵק בֵּיהּ זִיקָא וּשְׁמֵיהּ 'טִבּוּחַ'. נראה לי בס"ד, לכך התורה שקבלו באותו פרק הצילתם מן הזיקא הזה, יען כי התורה נקראת 'חֶרֶב' דכתיב ' רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם' (תהלים קמט, ה) וקראה חֶרֶב פִּיפִיּוֹת על שם שהתורה כפולה, וכמו שראה אותה זכריה הנביא עליו השלום מגילה עפה. ואחורי אותיות 'חֶרֶב' יש אותיות 'זקא' [108] שהוא מספר גיהנם [108], והיא מצלת מאור גיהנם, כמו שנאמר (חגיגה כז, א) תלמידי חכמים אין אור גיהנם שולט בהם.