בניהו על שבת קיז:

רַבִּי זֵירָא הֲוָה בָּצַע אַכּוּלָהּ שֵׁרוּתֵיהּ. נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו ז"ל בשער הכונות דהבוצע צריך לאחוז שתי הככרות שהוא לחם משנה בידו, ויבצע מן ככר העליון על ככר התחתון, דהיינו שבעודו אחוז בידו ככר התחתון אז הוא בוצע מככר העליון, והנה שתי ככרות אלו שהם לחם משנה קרי להו 'שֵׁרוּתֵיהּ' כי הובאו לפניו לצורך סעודתו.

כַּמָּה סְעוּדוֹת חַיָּב אָדָם לֶאֱכֹל בְּשַׁבָּת? שָׁלֹשׁ. יש לדקדק, אמאי נקיט כהאי לישנא שהוא שאלה ותשובה, לימא כאורחא דתלמודא, תָּנוּ רַבָּנָן חַיָּב אָדָם לֶאֱכֹל שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת בְּשַׁבָּת? ונראה לי בס"ד דאמר כהאי לישנא ללמד דקפדינן אמניינא, דאי הוה נקיט כדאמרן, הוה משמע כל סעודה מצוה באפי נפשה היא, שאם לא קיים אלא אחת יש בידו מצוה אחת, ואם לא קיים אלא שתים יש בידו שתים מצות. ובאמת זה אינו, דאם אכל סעודה ראשונה ושניה ולא אכל שלישית לא קיים אפילו מצוה אחת , דאמרינן זה אכל כמנהגו בחול, וכנזכר בפוסקים ז"ל לכך אמר 'כַּמָּה סְעוּדוֹת חַיָּב אָדָם לֶאֱכֹל בְּשַׁבָּת?' נקיט לשון זה, כדי שיהא החיוב על מספר הסעודות דפקדינן אמניינא, וחייב לאכול 'שָׁלֹשׁ' ואם לא אכל שלש אלא שנים לא עשה כלום! ועוד נראה לי, נקיט לשון 'כַּמָּה' לרמוז תיקון הסעודות הוא במלכות שה"ס [שהוא סוד] שם 'אדני' [65] שמספרו 'כַּמָּה' [65] ולכן ראש וסוף סְעוּדָ ה הוא ס"ה כמנין שם 'אדני'. ונראה דְרַבָּנָן סַבְרֵי שָׁלֹשׁ כנגד נר"ן [נפש, רוח, נשמה], וְרַבִּי חִידְקָא סָבַר אַרְבַּע הוסיף א' כנגד נשמה לנשמה.