בניהו על שבת קטז

אָמַר לֵיהּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: אָתָא חַמְרָא וּבָטַשׁ לִשְׁרָגָא. נראה לי בס"ד, רמז בזה מליצה נאה, לבזותו ברמז דק כי פירשתי בס"ד בסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע שאמר לו באותו היום 'שְׁפִּילִית לְסֵיפֵיהּ דְּסִפְרָא' שרצה לגמור הענין בכך שלא יתארך עוד ביניהם, כדי שיקבל שכרו בו ביום כי הם לא מסרו לו כלום, אלא רק הראו לו השוחד, ועד שיפסוק הדין ויתקבל יתנו לו ולכך אמר לו 'שְׁפִּילִית לְסֵיפֵיהּ דְּסִפְרָא' שלא נשאר בו עוד דפים כתובים, שתחשבו שימצא בו כתיבה אחרת סותרת כתיבה זו שהגיד היום לזכות רבן גמליאל, עיין שם. ודבר זה רמזו בתיבות אלו שאמר 'אָתָא חַמְרָא וּבָטַשׁ לִשְׁרָגָא' שאם תכניס אותיות חַמְרָא באותיות שְׁרָגָא יהיה מהם צירוף חש מר אגרא. כיצד? ח' דְחַמְרָא עם ש' דְשְׁרָגָא הוא חש. וכן מ' דְחַמְרָא עם ר' דְשְׁרָגָא הוא צירוף מר שהוא לשון חילוף בתלמוד, ונשאר אותיות אגרא , כלומר היום מהר לפסוק הענין בשביל חילוף האגרא שלו, שהחלפתי לו אגרא של אתמול שהיה שְׁרָגָא, בחמור שהראיתי לו היום שהוא חילוף הַשְׁרָגָא.