בניהו על שבת קיח.

כָּל הַמְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת נוֹתְנִין לוֹ נַחֲלָה בְּלֹא מְצָרִים. נראה לי בס"ד הטעם, כי השבת ניתן בו גבול מאת ה' שהם כ"ד שעות בלילה וביום, אך ישראל עושין אותו בלי גבול, פעם מקבלים שבת חצי שעה קודם הרי גידלו אותו חצי שעה, ופעם מקבלים שבת שעה אחת קודם הרי גידלו אותו שעה, וכן הענין ביציאתו. והנה עונג השבת הוא כתוספת, כי כל יתרון על החיוב יהיה חביב יותר, וזהו שאמר כָּל הַמְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת שעושה די תוספת, ונמצא אין לו גבול ידוע, אלא הוא כאשר תהיה שיעור התוספת, לכן מדה כנגד מדה נוֹתְנִין לוֹ נַחֲלָה בְּלֹא מְצָרִים. או יובן בס"ד, עונג של השבת אינו אלא בסעודה שלישית, כי בשני הסעודות לא יתענג, כי יאמרו אלו דרכן להיות בחול גם כן, ומאן מוכח דעשו אותם לכבודי, אבל כשרואה שעשו לו סעודה שלישית יתענג, דודאי זו היא לכבוד שבת. וידוע דסעודה ראשונה כנגד יצחק, ושניה כנגד אברהם, ושלישית כנגד יעקב. ולזה אומר: כָּל הַמְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת , שמקיים סעודה שלישית שבה תלוי עונג השבת, אז נוֹתְנִין לוֹ נַחֲלָה בְּלֹא מְצָרִים שהיא של יעקב אבינו עליו השלום ולזה סיים לֹא כְּאַבְרָהָם וכו' וְלֹא כְּיִצְחָק וכו' אֶלָּא כְּיַעֲקֹב. ומה שאמר 'נִצּוֹל מִשִּׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת' נראה, כי שִּׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בחר בה אברהם אבינו עליו השלום לבניו, כדי להצילם מגיהנם, וכמו שנאמר רז"ל. ולכן הַמְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת שאין גיהנם בוער בו, נִצּוֹל מִשִּׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת שניתנו בעבור הצלה מן גיהנם. ומה שאמר ' נוֹתְנִין לוֹ מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ' נראה לי בס"ד, כי עונג השבת הוא אם אדם אוכל ושותה לכבודו של שבת, ולא בעבור הנאת גופו, וזה תלוי בכונת הלב, ולכן הנזהר בזה שמכוין בלבו בעבור כבוד שבת, שבזה הוא תלוי עונג שבת, אז מדה כנגד מדה נוֹתְנִין לוֹ מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ. ובני ידידי כה"ר יעקב נר"ו פירש מרבה בתיבת 'כָּל' לא מבעיא דכל יום דרכו לאכול ב' סעודות ובשבת שלש, אלא אפילו אם גם בחול דרכו לאכול שלש, עם כל זה כיון דמכוין לבו לשמים לענג השבת, נוֹתְנִין לוֹ מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ וניצול משלש פורעניות, עכ"ד נר"ו.